נפרדנו ממעושרות. נפרדנו מהגלאם האנושי שנכח בסלון שלנו פעמיים בשבוע, ונתן לנו טעימה ממגדלי YOO, מהחדרים הפרטיים של מסעדות היוקרה, מנעורים ברכישה, ובעיקר מ"דיור" ו"לואי"... עבור רובנו, זה הכי קרוב שנגיע אי פעם ל"ריץ' אנד פיימוס" הזה. לפי דעתי, גם אם זה קסם לנו בעבר, לאחר הצפייה בתוכנית, אנחנו חיים עם עצמנו, ועם המעמד הלא כל כך מעושר שלנו, קצת יותר טוב...
לקחו שש נשים, שבסופו של יום המכנה המשותף שלהן הוא הכסף. חיברו אותן בעל כורחן לשנה שלמה. רוב התוכנית לא התמקדה ביום יום שלהן כאינדיבידואל, אלא בחיבור שלהן אחת עם השניה, בהתנהלות שלהן בכל מיני אירועים ופעיליות יומיומיות. ערכו את זה כאילו הן שייכות לקהילת מעושרות. בגלל שיש להן כסף, לא משנה אם הן מתאימות, אם הן באותו הגיל, אם הן אפילו מתעניינות באותם דברים, או אם בכלל בא להן להיות האחת עם האחרת... פשוט תיפגשו כי ככה זה בתוכנית וזהו! החיבור הכפוי, הצדיק את עצמו כאשר יצא כל הרעל אחת על השנייה בצילומי הטסטמוניאל (עדויות, או יותר נכון הרגעים שהן מרכלות מול המצלמה...) אבל חברות אמת אני בספק אם נרקמה שם.
היו חיבורים שעבדו, היו חיבורים שהיו קוסמיים, וזכינו לצפות בכאלה שאולי עדיף שלא יתחברו יותר לעולם. בגזרת הקוסמי, אני כמובן מדברת על טלי ולאה, ששנים לא היו בקשר. כל אחת מהן בנתה איזשהו סיפור בראש, על האחרת. מהרגע שהן שמו את עניין החמין (ההזוי) בצד ופתחו דף חדש, היה ברור שמצאה ציפור חופש אחת את השנייה והן צפויות להתעופף להן עוד שנים רבות בין המגדלים בפארק צמרת ולפזר "פאן לי".
החיבור שממש, אבל ממש לא עבד, היה בין ניקול ואתי. מרוב שהן דומות הן פשוט לא יכולות להיות אחת עם השניה - כי מי רוצה להיות חברה הכי טובה של המראה הלא מחמיאה שלה? אין מילים להסביר את הקשר הזה, שבו האחת עושה משהו שמפריע לשניה, והשניה במקום לדבר על זה עושה משהו לא חברי אחר בכוונה תחילה. מלחמת אגו מתמדת, של מותג אחד במישנהו, כאשר הדבר היחיד שיכול לחבר בינהן שוב, זה מותג שלישי שיאיים על שתיהן, ואז הן אולי תחשובנה לאחד כוחות.
ענבר ודפנה הן עוף מוזר בכל החבורה הזו. הן צעירות מידי בשביל ממש להתחבר למעושרות מהדור הישן (למרות ששלושת המעושרות המדור הישן מתנהגות כמו בנות טיפש עשרה שצריכות מבוגר אחראי...) ובוגרות מידי בשביל לשחק בגנון של המעושרת הצעירה (שמנסה בכוח להיות זקנה). בלי שום קשר, שתיהן לא ממש מעושרות- ענבר ממוצעת פלוס, ודפנה מעושרת בגלל הגברים שחנו לכמה רגעים בחייה... אולי אם דפנה תמצא איזה בחורון שגם יגרום לה לגעת בשמיים וגם יהיה תהיה לו דירה במגדל אחד או שניים, אז היא תוכל לקבל תעודת מעושרת אמיתית. וענבר? נראה לי שגם ככה רוטשילד זה יותר הקטע שלה מפארק צמרת, ויש לה יותר תשוקה להסכמים מאשר לנעליים אז היא פשוט לא שייכת לקהילה.
אני מקווה שכל אחת לקחה איתה משהו מהתוכנית הזו. גם אם זה משהו שהן היו מודעות לו אבל לא ממש הפנימו, והתוכנית או הביקורות עליהן בעיקבות התוכנית, רק עזרו לחדד את זה עבורן. טלי צריכה היתה להבין שאויב יכול להפוך לחבר וחבר לאוייב או לפחות ללא חבר. היא זכתה בלאה ובו זמנית הבינה בדיוק מי זו אתי. טלי היא דוגמה ומופת לכל הנשים. היא הוכיחה שלא חייבים לרכל, ללכלך ולהתערב בעניינים של אחרים בשביל להיות חברות. אפשר פשוט להזמין אותן לרקוד בסופר השכונתי לא? קשה להוציא מטלי מילה רעה על חברה וגם אם תהייה לה ביקורת זה ישמע כמו עצה ידידותית. לאה הבינה שהפאן לי הוא תלוי מקום, ובישראל זה עובד לה טוב יותר. נראה לי שהיא גם הבחינה שאת יכולה להיות הבחורה שהכי כיף לה בעולם - לכאורה, אבל אם לא תורידי את המסכה לפעמים ותגידי את שיש לך על הלב, אף אחד לא יעשה את זה עבורך... ענבר הבינה שהיא לא רוצה להיות כמוהן ואני מבינה למה. ענבר היתה במעיין ניסוי אנתרופולוגי במחוזות של המעושרות, ולפי דעתי, היא רק מחכה לחזור הביתה משם. דפנה הבינה שהיא רוצה להיות כמוהן ויפה שעה אחת קודם, אז דרוש חתן עשיר מהחלל... ניקול הבינה שאם היא לא תתעורר על החיים שלה ותתחיל להיות אמא, הבת שלה פשוט לא תזהה אותה...הייתי קצת בשוק שהיא הבינה את זה כי היה נראה שהיא לא מודעת לאפקט ההזנחה. אבל אם חושבים על זה, התוכנית עלתה לאוויר במקביל לצילומי הפרקים האחרונים, והיא ספגה המון ביקורת בנושא.. אם זה באמת נכון, וניקול תתחיל להתייחס לבת שלה לא כמו אל בובת ברבי שצריך להלביש יפה, אז התוכנית עשתה מצווה אחת לפחות!!!, ומה עם אתי? נראה לי שאתי לא למדה כלום. אה, בעצם היא הבינה שעדיף להיות חכמה מצודקת ושנייה אחכ הסבירה, בטפשות גמורה, שאם רק יקשיבו לה יבינו שהיא הצודקת... אתי לא ממש עברה תהליך בתוכנית. היא עקשנית, היא מאוהבת בעצמה ומלאה במגננות. רק בחדרי חדרים בתוך הארמון המרושת במצלמות (האח הגדול לבן אדם אחד...) במיטה ענקית, כשמסביבה כילה חשמלית, היא בטח מודה שלא ממש פאן לה בחיים האלה...
אתגעגע למעושרות כי הן גרמו לי לחייך, גרמו לי לצחוק, גרמו לי לזלזל, וגרמו לי להבין שגם בכלוב מזהב חיים בני אדם - נשים שיש להן את אותן בעיות, רק ממותגות. פגשנו שם נשים שרוצות אהבה, נשים שדואגות למשפחה, כאלה שרבות עם האמא, כאלה שמעבידות את האמא, כאלה שמתגעגעות לאבא, כאלה שהתחתנו עם הסבא. נשים שיש להן חלום לשיר, לרקוד או לצייר, נשים שלא שלמות עם הגוף שלהן, נשים שלא מפסיקות לשפץ את הגוף שלהן. נשים שרבות עם נשים, נשים שזורקות גברים, נשים בודדות, נשים מטרידות, נשים מוטרדות... נשים, עם כל הבעיות שיש לנשים בפרט, ולבני אדם בכלל. השאלה מה עדיף? הרי לכולנו יש בעיות, אבל כמה נחמד להעביר את הבעיות עם איזה מסע שופינג בפריז או סתם יום פינוק ביערות הכרמל על הדרך? זה לא שבגלל שהן מעושרות הן יותר מאושרות, אבל הן יכולות לרפא כמה מכאובים בחיים בזכות אותו ממון. כסף לא קונה אהבה, כסף לא קונה אושר, כסף לא קונה בריאות, אבל ללא ספק, כסף הופך את הכל ליותר נסבל. המעושרות לא הפכו לגיבורת תרבות או מודל לחיקוי, וכנראה שלא יהיו תחפושות של ניקול בפורים הקרוב בחנויות הילדים המובחרות (יש מצב שבחנות שלה תוכלו למצוא כאלה...) אבל נודה להן על שהכניסנו אותנו לחייהן, ונתנו לנו להבין, שאם אנחנו או הן נלך ברחוב, הנעליים שלנו - מאיזו חנות ללא שם בדזנגוף, וה"לואי ויטון" או ה"ג'ימי צ'ו" שלהן ,ידרכו בדיוק, אבל בדיוק, באותו החרא...
להתראות בעונה הבאה J
