ראיתי היום בטיילת את אחד האקסים שלי הולך מחובק עם החדשה שלו. זו ככל הנראה לא עוד אחת שהוא סתם מעביר איתה את הזמן, אלא אחת כזו שכבר מטיילים איתה מחובקים ברחוב מה שאומר שיש כאן רגש מעורב. מצחיק שלפני כמה זמן (די הרבה זמן...) אני הייתי זו שהוא טייל איתה והיתה אחת אחרת שמילאה את תפקיד האקסית. אני הייתי זו שכשנתקלנו בה, הוא סיפר על היותה, ולאחר מכן את סיפור ההכרות, הקשר ולמה זה נגמר.. ועכשיו, יכול להיות שהם מדברים עלי, מנחתים אותי – ההיא שפעם הוא אהב.
מוזר להיות בצד השני של המטבע, מוזר להיות זו שכרגע לבד (כן, כן, בדיוק השבוע, החדש שלי הפך מהר מאוד לישן...) ולראות את ההוא שהיה, בזוגיות עם אחרת. אם עד עכשיו ידעתי, שכמו שמירי מסיקה מזמרת: " אף אחת לא תופסת את המקום שלי בלב שלך..." אז עכשיו כנראה שמישהי כבר נוגסת במה שהיה שלי. אני כבר לא אוהבת או רוצה את הבחור, ויודעת שהלב שלי צריך להיות שייך למישהו אחר, אבל כשראיתי אותו מחבק אותה, משהו נצבט, משהו נחמץ, משהו הבין עד כמה זה יותר נחמד להיות בצד השני של המטבע...
החיים בתל אביב מוזרים בקטע הזה, כי בכל יום בהיר את עלולה ללכת ברחוב ולפגוש מישהו שהיית איתו פעם. מישהו שהיה רומן סוער, מישהו שהיה ניסיון לא מוצלח, או מישהו שהיתה עימו אהבה מאוד גדולה שפשוט נגמרה. למה אי אפשר להמשיך את החיים מבלי לראות את אותן אנקדוטות מהעבר? גם ככה אנחנו מפוצצים בזכרונות, מלאים בסיפורים טובים יותר או טובים פחות, וזה קצת לא נורמאלי, כמעט בכל קפה שכונתי, לראות על הדרך איזה אחד שחלק איתך מברשת שיניים או לקח לך את השמיכה בלילה, ועכשיו אתם אומרים איזה חצי "שלום" חינני, מלווה בשיחת חולין מאולצת ואיש איש ישב בשולחנו עם החברים שפעם היו, גם אם רק לכמה רגעים, החברים שלך.
בעידן הפייסבוק אם אתה לא מוחק את האקסים מרשימת החברים שלך, אתה בכיף יכול להיתקל בתמונה שלו מחובק עם איזו כוסית או בשינוי הסטטוס ל – is engaged... אני מאחלת לכל בחור שהייתי איתו רק טוב ורק אושר, אבל למה אני צריכה לראות את כל האושר הזה מול הפנים שלי, בדיוק שאצלי הלב במצב רדום, שאם לא יגיע איזה שעון מעורר בקרוב, הוא עלול להיכנס לקומה... זה לא שאם אותו האקס לא היה איתה עכשיו, אז הוא היה איתי, וזה לא שלא ניסיתי בעצמי כמה פעמים להתאהב במישהו אחר. אבל עכשיו כשאני לבד והוא ביחד, מעניין לי את הת... לצפות ברומן האביבי ועוד מהשורה הראשונה ברצועת החוף של תל אביב. ידעתי שהוא יוצא עם מישהי - תל אביב קטנה מידי, אנשים דברנים מידי, ואולי האוזניים שלי היו פתוחות הרבה יותר מידי. אבל יש לדעת ויש לראות, ואני פשוט לא מעוניינת לראות את זה יותר. אולי צריך שכל אקס משמעותי יעבור למדינה אחרת? אולי יהיה נחמד להמציא אפליקציה שנקראת "אזעקת אקס", כזו שמראה על המפה איפה האקס נמצא, בשביל שתוכלי לבחור בדרך אחרת? אקס אחראי ומתחשב, בסה"כ יעשה ""check in בשביל לא להרוס יום שמש לאקסית החביבה שלו, שבסה"כ חשקה נפשה בכוס בירה בבננה ביץ'. מה לעשות, רחוק מהעין פשוט לא צובט בלב!!!
אז עכשיו זה ברור. עכשיו ראיתי במו עיני ועכשיו אני מפחדת שהיא תדע כל מיני דברים עלי. אתה נמצא בקשר, הופך להיות החצי השני של מישהו ולא חושב לרגע על זה שבנקודת זמן אחרת בעתיד, החצי החדש שלו, ישב וישמע סיפורים אישיים שחשבת שהם רק שלכם. ה-"שלכם" הפך כל כך זמני בעידן שבו ממצים הכל כל כך מהר, עד שמפחיד להיפתח. אתה לא יודע כמה זמן זה יחזיק, ומי הבא בתור שישמע על כל הפאקים שלך וההרגלים המוזרים שגם ככה לקח לך כל כך הרבה זמן לחשוף. שלא נדבר על זה שברור לי שכמו שהוא העביר הרגלים שלו ושל האקסית שלפני למערכת היחסים שלנו, עכשיו הוא מעביר לחדשה את כל הדברים החמודים שהיו רק שלנו. זה לא שאני תלית שכולה תכלת, גם אני סוחבת איתי שטויות שאני חייבת שימשיכו איתי הלאה למערכות הבאות, וזה לא שרשמתי פטנט על ארסנל הדברים המטופשים שהמצאנו במערכת היחסים, אבל רק המחשבה שמישהי נהנת עכשיו מה"יצירתיות הזוגית" שלי גורמת לי לרצות לעבור איזה מחיקת זיכרון. למה לעזאזל אי אפשר לפרמט בני זוג לאחר מערכת יחסים כושלת???
זה תמיד מוזר לי מחדש לראות איך אנשים הופכים הכי קרובים בעולם ואז פתאום זה נגמר, החברים הכי טובים הופכים זרים. לפעמים זה לוקח זמן, לפעמים זה כמו פלסטר - מידי וכואב, אבל בסופו של דבר, חוץ מיחידי סגולה שמסוגלים לנהל מערכת יחסים ידידותית אחרי שנגמרת האהבה, רוב הזוגות לא מסוגלים להישאר בקשר.
אז האקס שלי עבר ברחוב עם החדשה ובשבילי, באותה צעדה בטיילת תל אביב – יפו, הוא הפך להיות: " just somebody that I used to know…"
