בגלל היותי רווקה בגיל שכבר לא כל כך סימפטי להיות בו אחת כזו, ובגלל שמצבי נטול האהבה לא ממש מתקבל באהבה, הבנתי שעד כמה שזה נחמד לחשוב שבעלי לעתיד מחפש חניה ועוד רגע הוא דופק על דלת ביתי, כנראה שזה לא באמת יקרה (בכל זאת קשה למצוא חניה בתל אביב). אם לא אצא קצת מהבית, המצב הזמני יהפוך לכרוני וזה לא בא בחשבון! אז מה עושים כשאין כבר חשק וכוח לפקוד ברים ולהעמיד פני מתעניינת?? למרות שרוב חיי הייתי נגד, פתאום הבנתי, שאם אני גם ככה רוב הזמן בבית, מעבירה את רוב השעות מול מסך המחשב, אז אין שום סיבה לא לתת צ'אנס ולבדוק את כל נושא ההכרויות באינטרנט. מי יודע, אולי אמצא לי איזה "בוייפרינד טייק אווי"...
זה לא יאומן מה אתה יכול לעשות מהבית בשביל להכיר אנשים חדשים. אתה יושב מול המחשב, מזפזפ מאתר לאתר, מאפליקציה לאפליקציה ומחפש את האחד/ת. על פניו זו אמורה להיות חנות של ממתקים, אבל בסופו של דבר, לרוב, יש שם רק סוכריות סוס- יש כאלה שאוהבים אותן, אבל אני בכל אופן, לא מבינה איך הכניסו את הדבר הזה לקטגוריה המתוקה...
ישנם אתרי ההכרויות קונבציונליים, למרות שגם הם הבינו שהם חייבים לבדל את עצמם מהאחרים. האחד מתגאה בלקוחותיו האקדמאים והאחר לא מאשר חברות אם אתה לא שולח קורות חיים ראויים. אז למה אין אתר שעושה סלקציה לפי מראה?? הרי כל הקטע באתרים הללו זה לבחון את האחר לפי רושם ראשוני שטחי, אז באימא שלכם תעשו סינון! זה לפעמים על גבול המעליב שפונים אליך קופי אדם. "על מה בדיוק הם חושבים כשהם שולחים לי הודעה? " אני מייבבת לעצמי וכל האגו שלי מיד קורס לאיזור התחתונים. זה שהם בטעות חשבו שיקבלו ממני סימן חיים ממש מרתיח אותי. הרי דומה מושך דומה ולא דומה מושך בבון. הסינון השני שנדרש ולצערי לא קיים, זה כל מה שקשור לגיל. למה אני צריכה לקבל פניות מאנשים בגיל של אבא שלי, אם הגדרתי בחשבון רצוי גבר עד גיל 40? למה אני צריכה לקבל מאיזה סבא ג'פטו מילות חיזור גורלי? אומנם אני בת 35 אבל עוד לא פרשתי לבית מוגן...נכון שמקל סבא זה סוג של ממתק, אבל בואו נצרף אותו לסוכריות סוס ונוציא את שניהם מסל בריאות הנפש שלי.
בפייסבוק הבינו ש- 80% מעצם קיומו של אותו פייסבוק קשור לענינים של בינו לבינה. לא מספיק שיש אנשים שעובדים בלחפש אהבה ושעות חוקרים את החברים של החברים של החברים שלהם, עשו גם אפליקציות שעובדות ממש כמו בליהוק לקטלוג "ויקטוריה סיקרט" קיץ 2012. הבחורה (למשל) מופיעה על המסך ואתה שופט האם היא כן עוברת סלקציה או לא. אם אתה עושה לה "כן" והיא עושה לך "כן" בחזרה, אז יש התאמה, ואם תשלם כסף ואולי תזכה לגלות את השם המלא שלה. אותה אפליקציית "Are you interested", מצד אחד מייצרת חיזוק חיובי לאגו, ומהצד שני מכה קשה. אומנם אחרי שבוע יכולים 70 איש להודיע לך שאתה כן אטרקטיבי, אבל 1/3 עוד עובר מסך, 1/3 גורם לך לרצות לכבות את המסך והשליש האחרון כנראה מחפש שלום עולמי על בסיס רומנטי, כי אחרת אני לא יכולה להבין למה מוחמד מכווית ואבו עאמר מבגדד חפצים בעיקרי... ועל זה נאמר- כישלון!!!
עוד אפליקצית הכרויות מבית היוצר של פייסבוק היא ה-"dating book". נכנסתי לחקור במה ובמי מדובר, ומכל הבחורים שראיתי שם היחיד שהיה נראה סבבה וצץ לי פתאום בלי שום אזהרה, היה האקס - אותו אחד שבגללו אני נכנסת מלחתחילה למקומות האלה... כתבתי לו: "אתה בא לפה הרבה?" כשברורה לי, מן הסתם, מה התשובה, אבל סתם ניסיתי להצחיק בעיקר את עצמי, אחרי השוק הראשוני. וכך מצאתי את עצמי מתכתבת באפליקציה הכרויות עם "היו היה" ושוב מרחיקה את עצמי אלפי שנות אור מההוא שיהיה.
הבייבי החדש של האפליקציות לרווקים, רווקות ובוגדים ובוגדות עונה לשם " shaker"- בר וירטאלי בפייסבוק. הקונספט הוא בר שאתה נכנס לתוכו, מסתובב ומחפש...הברים/ חדרי צ'ט מחולקים לגילאים. אתה בוחר בר, ואז אתה הופך להיות דמות בתוך הבר, כאשר מעל הדמות, בדומה להילה, ממוקמת התמונה שלך שמטיילת לאן שהדמות לוקחת אותה. זה משעשע לטייל מבלי להזיז את הרגליים, לעלות על הבר לסשן ריקודים לוהט מבלי להרגיש מבוכה ולהגיד כן לכל הדרינקים שנשלחים מכל עבר מגברים להוטים מבלי לחשב קלוריות ומי נוהג הביתה.... והבחורים, בכלל בטרוף, להתחיל עם בחורות מבלי להוציא שקל?? הרי כל הדייטורים האלה מוציאים הון בדרך לאהבת אמת או סטוץ לוהט, והעסק הויטואלי מצוין לבחור החסכן/קמצן... ואז ראיתי את יואב. אותו יואב שכתב לי בג'יידייט, וקרץ לי ב"אר יו אינטרסטד" עכשיו קורא לי לצ'ט ב"שייקר". נראה לי שהוא אפילו לא מקשר שאני אותה אחת מרוב שהוא מתחיל עם כל כך הרבה בחורות בכל כך הרבה אפליקציות. הוא לא זוכר למי הוא כתב מה, מתי ואיך... מסתבר שיואב לא הגיע רק אלי... בדר"כ אותם "בחורי הכרויות" נמצאים בכל אתר ואפליקציה קיימים ויורים לכל הכיוונים. ואז יושבות להן כמה חברות רווקות, האחת מראה את הבחור החדש שפנה אליה, עוד שתיים מספרות איך הוא פנה אליהן באותה הדרך והשלישית כבר הספיקה להיות איתו בדייט שכמובן שהיה גרוע. כולן מרגישות סתומות כשבעצם מי שיצא הכי אפס זה הרווק שמתנהל כאילו הוא לפחות איתן אורבך ב- 24/7... זו הפכה להיו אורגית הכרויות ענקית. מילא המשתתפים היו אטרקטיבים, אבל הם לא יפים, לא אופים ובנוסף מכורים לפלרטוטים, ההתחלות ולא מתמקדים בכלום. פתאום אני קולטת שגם אני כרגע נמצאת בכל אותם המקומות, ואף אחד לא יודע שבדיוק פצחתי בניסוי אנטרופולוגי חברתי ואם זה מה שאני חושבת על יואב השובב אז מה זה אומר עלי? אני לא יואב ובטח שלא שובב, לא באתי להתחיל עם כל העולם ואישתו או יותר נכון עם כל העולם שאין להם אישה. באתי לכאן בשביל לבדוק. באתי בשביל להגיד שניסיתי ובשביל שאמא שלי וחברותי הנשואות לא יחפרו לי שאני לא עוזרת לדברים לקרות!!!
מחקתי את עצמי מהכל! טוב נו ה-"שייקר" משעשע אותי, אז אשמור אותו לרגעים של שעמום. החלטתי לאחר שבועיים שאני את אהבת חיי לא מעוניינת להכיר בדרך הזו. לא מעניין אותי שיש כל כך הרבה סיפורים יפים על כאלה שהכירו בג'יידייט. אני לא מבינה למה זה סיפור יפה? אני לא הייתי רוצה שהנכדים שלי יקבלו סיפור כל כך לא רומנטי על סבא וסבתא. אני מחפשת את הסיפור היפה, הקסום והמיוחד. אני רוצה ללכת לסופר עם פיג'מה ולהיתקל בו במעבר. אני רוצה ללכת לבר ושהוא יעזור אומץ לגשת לדבר איתי. אני רוצה פתקית מגניבה. אני רוצה לצאת לריצה ושהוא יעצור אותי באמצע הדרך רק כי הוא היה חייב להכיר אותי. אני רוצה שהוא יתאמץ ולא שהוא יברור את התמונות שלי ויחליט לפי מה הם חמשת הדברים שהייתי לוקחת איתי לאי בודד ( גם שאלות כאלה יש באתרים האלה...) אם אני מתאימה להיות האישה של חייו. אני חייבת סיפור. הרי כל מי שהיה בזוגיות ארוכה יודע שהשאלה שתמיד, אבל תמיד שואלים, היא: " איך היכרתם?" אני רוצה את הסיפור המתוק הזה ולא לספר שהכרתי אותו ב"אלפא" ואז "יצאנו" לבר בפייסבוק, הוא הזמין אותי למלא שתייה שלא עלתה לו שקל, צ'וטטנו כל הלילה וזו היתה אהבה מהתמונה הראשונה. לא!!! לילדים שלי ולנכדים שלי מגיע סיפור!! את הדרינק שלי אשתה בלייב ואראה את הגומות שלו מחייכות לעברי כשאצחיק אותו בפעם הראשונה. הוא יראה איך אני מסיקה כשהוא נותן לי מחמאה ואיך אני קצת ביישנית בהתחלה אבל מהר מאוד נפתחת בעיקר אחרי דרינק או שניים (אמיתיים כמובן). איך אפשר באמת להכיר בן אדם דרך תמונה וכמה מילים מבלי להפעיל את כל שאר החושים? אני מוחה נגד הכרויות באינטרנט. וגם אם גילי נחשב מופלג בעיני הבריות (בעיקר בעיני), אני נשארת נאמנה ל"אולד פאשן ווי" של להכיר מישהו באופן טבעי, פנים מול פנים, בעזרתם של כל החושים, כשרואים את כל הפאקים, אבל גם את הדברים הטובים שלא רואים וחווים דרך תמונה מהחופשה בתאילנד.
הבעיה היחידה שצריך עכשיו לפתור היא לצאת יותר מהבית... וזו כבר משימה מסובכת יותר מ"לצאת" לבר הוירטואלי. אבל החלטתי על דרך, ולכן אני צריכה להאמין שעם קצת מאמץ דברים יקרו. גם אם זה יקח קצת זמן, אני את האביר שלי אמצא. אי אפשר לדעת איך ומתי זה יקרה, אבל זה כל היופי. מישהו חכם אמר שבשביל להיות מאושר אתה צריך שלושה דברים: משהו לעשות, מישהו לאהוב ומשהו לצפות לו. אז יש לי הרבה מה לעשות, אין לי כרגע מישהו לאהוב, אבל יש אין ספור דברים מדהימים לצפות להם... ובנימה אופטימית זו, אני יורדת עם פיג'מה לקנות חלב. ומי יודע? אולי גם הבחור שלי בדיוק עכשיו חשק בקורנפלקס, וגם לו החלב במקרר אזל?... בלי שום מאמץ, בלי שום תכנונים, פשוט גורל...