ליידי קווה קווה לאירוויזיון

יש אנשים שחולמים להיות עשירים, יש כאלה שחולמים להיות מפורסמים, האחד רוצה להיות טייס האחת בלרינה ויש את ניקול. לכאורה ניקול הגשימה הרבה חלומות אך חלום אחד ישן נושן מגיל שבע בוער בעורקיה - להופיע באירוויזיון. "לא משנה כמה זה יעלה לי, ולא משנה מתי ואיך אבל אני אהיה שם" אומרת בכזו נחרצות שגם אם היא לא מתאימה, ואכן היא לא מתאימה, יש סיכוי מאוד גבוה שנראה אותה שם (אלו שעדיין צופים באירוויזיון אם נשארו כאלה...)

היא לקחה את המפיק הכי הכי, שכנראה מקבל צ'ק שמן מאוד, אבל היושרה המקצועית שלו כנראה מטרידה אותו ולכן הוא פשוט לא מפסיק לרדת עליה: " בואי נעשה את זה עוד פעם, והפעם עם כישרון" אומר האגדי לאותה אחת שבטוחה שהיא אגדית וטוב שיש מי שיוריד אותה לקרקע...

ניקול שרה כמו זמרת עתיקה. העיבוד והלחן של השיר הוא באמת מתאים לאירוויזיון משנת 1978. ולכל זה היא רוצה להוסיף איזה במאי היסטרי חולה נפש ליידי גאגא סטייל. ליידי גאגא? הבמאי באמת צריך להיות באמת חולה נפש בשביל לעשות השוואה ולו מינורית בין "יפה ירקוני מייד אין רוסיה", ללידי גאגא.. איפה המודעות לעצמך, לקול שלך, למבטא שלך ולבחירת השירים? חכמים ממני אמרו "אם תרצו אין זו אגדה" אבל בחייאת ניקול, הקשבת פעם לעצמך?? את נשמע יותר כמו ליידי קווה קווה מזדקנת מאשר ליידי גאגא המלכה...

ניקול חיה בסרט שעוד לא המציאו. סרט של המאה הבאה וגם זה לא בטוח מספיק מתקדם בשבילה... היא חיה בפלנטה משל עצמה ששם קיימים רק היא וכל המותגים שלה. היא עושה פאקינג מה שבא לה ומישהו חייב לעצור את הדבר הזה. ענבר לקחה על עצמה את תפקיד המחנכת לתופעת ניקול. היא הביאה אותה למגרש הביתי שלה – רוטשילד, הכירה לה את כלי התחבורה שלה- אופניים עם קאקי של ציפורים, הושיבה את הג'ורנל המהלך על ספסל רחוב והחלה לדון בסוגיית האדם הממוצע, מה הוא ומי הוא. לא הגיוני שבחורה תביא קייטרינג לבית של מישהי אחרת, לא הגיוני שבן אדם יתארח במבצרו של אדם שני ויגיד לו שהמטבח שלו נראה כמו "אלטע זעכן". אין שליטה על הדבר הזה שנקרא ניקול ואין פלא שנתנו לנו פרק שלם ביערות הכרמל בלעדיה, כי קשה להכיל את זה פעמיים בשבוע אחד.

ביערות הכרמל חגגו החבורה מינוס ניקול לטלי מסיבת רווקות סבב ב'. הן הגיעו ליערות הכרמל שכולו שקט, שלווה, נטול סלולרי ודרמות ועשו בדיוק את ההפך. כל רגע ניגש מלצר מסכן לבקש מהן לכבות את הסלולרי או להיות קצת יותר בשקט. הוא לא יודע שככל שלאנשים יש יותר כסף הם בטוחים שהמקום של אמא שלהם ועושים מה שבראש שלהם ואם תעצבן אותם יותר מידי הם יקנו גם את אמא שלך...

אם כבר מסיבת רווקות אז צריך חשפן. אז רון של אתי הגיע בהפתעה, הוא והשירים ההזויים שלו, והופיע בפני הבנות ההמומות וכל זה בשביל ש"אתי D "תתאהב בו. זה היה הזוי, זה היה מביך, זה היה הכי לא סקסי וברור שזה לא ממש עבד לו כשהוא מצא את עצמו בלילה בדרכו לבד חזרה למרכז...

טלי היא פשוט קסם בעיני. קודם כל הבחורה לא מרכלת. כל בנות ישראל ואני בינהן צריכות ללמוד ממנה. היא מקשיבה לריכולים, לא לוקחת חלק ולעיתים אף מבקשת לשנות נושא. היתכן שיש צדיקה בכל הסדום הזה של המעושרות? ממש ריחמתי עליה כאשר ראו אותה צופה בחתונתו של אריק. היא אוהבת אותו, מפרגנת לו, אפילו קונה לו מחלפות והוא עשה את הדבר הכי פוגע שאפשר- לקח משהו שהיה רק שלהם ועשה טרנספר למישהי אחרת. זה לא הגיעה לה. ובמקום להוציא את כל הכאב הזה החוצה כאשר הבנות שאלו אותה על החתונה היא נמנעה מלדבר על זה. היא פשוט האישה המושלמת. בלי לכלוכים, בלי דרמות, בלי דאונים. היא מחבקת את החיים, רוקדת אותם בנעימות ובגלל זה הם טובים אליה בחזרה. הבנות יכולות ללמוד ממנה מה זה להיות אישה!!!

אז קיבלנו פרק נטול ניקול עם הצצה לפרק הבא שבו שוב כולן הולכות לרדת על ניקול. מצד אחד אני שמחה שאנשים מוכיחים אותה ומעירים לה על ההתנהגות שלה, ומהצד השני אני מרחמת עליה. היא באמת לא יודעת אחרת וכל ה"תראו אותי", "תשמעו אותי", "תקנאו בי" זה בעצם תאהבו אותי, כי אני לא שלמה עם עצמי בלי כל האהבה הזו. יש לי חמלה לבחורה הזו, למרות שאם היו מספרים לה על החמלה שלי היא היתה זורקת עלי איזו נעל של לואי ובקבוק של דיור... בכלל כל המעושרות האלה לכאורה לא רואות אף אחד ממטר, אבל דואגות שיראו אותן רק איך שהן מוכנות שיראו אותן. טלי - אישה כוסית, בת 53, שהלוואי עלי להיראות כמוה עוד עשרים שנה, מסתירה את גופה פן הבנות יראו שהגיל בכל זאת עשה את שלו... היא קופצת למים ומעיפה את הבגדים בכזו מהירות שלא יראו את הפגמים. לאה- אותה אחת שעובדת סביב השעון על המראה והגוף שלה, הגיעה לבריכה עטופה וחנוטה כמו מומיה. המעושרות מלאות בכסף ויכולות לקנות כמעט הכל, יכולות לעשות שיפוץ פה ועוד אחד שם ולנסות להילחם בפגעי הזמן אבל לא משנה מה הן יעשו הן לא יהיו שלמות עם עצמן כי השלמה באה מבפנים ולא קונים אותה!!! כמו רוב הנשים הן סובלות מאותם רגשי נחיתות ואותם פחדים רק עם מסכה של עושר. מה עדיף, להיות אישה שאין לה הרבה כסף אבל שלמה עם הגוף שלה גם אם הוא לא בן 22 או לעשות כל שיפוץ אפשרי ועדיין להתבייש במה שיש? נראה לי יותר קשה להיות מעושרת כי מצפים ממך להיות מושלמת, ובתוך תוכך את יודעת שאת ממש אבל ממש לא!!!

סרטי רומנטיקה בדיונית

חזרתי עכשיו מהסרט "סילווסטר בניו יורק". אותה גברת בשינוי שחקנים של " יום האהבה" מלפני שנה ובטח רפליקה של רבים לפניו. מלא ידוענים שחלקם נשכרו במאות אלפי דולרים בשביל להגיד שורה אחת, אלפי ניצבים והשקעה כספית שבטוח תכפיל את עצמה תוך שבועיים באקרנים. סרט קיטש רומנטי וחביב שתמיד יש לו מקום בחיינו, כי תמיד יהיו בחורות שירוצו לרכוש כרטיס לשעה וחצי של מציאות אחרת.

הסרט גרם לי לחשוב על החיים שלי ועל המציאות שלנו. שנים שאני מכורה לקומדיות רומנטיות דביקות ומלוקקות, בטוחה שעוד רגע אחד מגיע הנסיך על הסוס הלבן להציל אותי מקומדיות של טעויות שנקראות חיי, ולקחת אותי למקום שכולו טוב, אושר,רומנטיקה ואהבה אין סופית. לשם שינוי משהו בסרט הזה, אולי בגלל ריבוי הסיפורים הלא הגיוניים בעליל, גרם לי להבין שכל הרומנטיקה מהאגדות הזו הרסה לי את החיים. אם נלך אחורה בזמן אז גם האגדות האהובות עלי כילדה לא תרמו מי יודע מה, אחרת אני לא יכולה להסביר איך עד לא מזמן עדיין האמנתי ב- happily ever after  וכל הבולשיט הזה. אני יושבת שנים ומאכילה את עצמי בכל מיני פנטזיות הוליוודיות, מזילה דמעה במקום שבו תוכננו להוריד לנו דמעות כולל בעוד כמה קטעים שרק אני ועוד כמה סתומות כמוני יכולות לבכות, ומקווה בכל מאודי שגם לי זה יקרה. "מקווה", זו לא המילה הנכונה, כי לקוות תמיד אפשר. אני באמת האמנתי שזה אפשרי. לא! זה לא אפשרי! וגם אם הייתי מגיחה לאוויר העולם למשפחה אמריקאית מפוצצת בכסף והיו קוראים לי ג'ניפר, הייתי נוסעת ברכב פתוח ולחברתי הטובה היו קוראים פריס הילטון, גם אז החיים שלי בטוח לא היו סרט הוליוודי.הסרטים הללו הם לא מציאות אחרת, הם מציאות לא קיימת.

קצת מוזר שרק לאחרונה הבנתי שזה לא קיים כי יש מאחורי שנים שמוכיחות אחרת. אבל הסרט הזה ממש, אבל ממש עיצבן אותי. יצאתי משם ובמקום לחייך בטפשות כמו תמיד ולהוציא איזה" אווווווווווווווווווווו" שלקוח גם כן מסרט ("קלולס" או משהו בסגנון), הפעם הבנתי שסרטים כאלו לא באמת עושים טוב, אפילו שזו כביכול מטרתם . סרטים כאלו רק מנציחים את המציאות הבינונית שלנו. ככל שיוצאים סרטים יותר רומנטיים, יותר קיטשיים ויותר לא הגיוניים, ככה החיים שלנו נראים יותר עלובים ובינוניים. אנחנו יושבים (בד"כ יושבות) ורואים סרטים אינפנטיליים שמסיחים את דעתנו מהיומיום המשעמם, ולא שמים לב שזה רק מזיק לנו. נשים חושבות שככה גברים צריכים להתנהג ומנסות לשנות אותם, גברים חושבים שככה נשים צריכות להראות ומנסים להרעיב אותן, ומה הפלא שאנחנו אף פעם לא מרוצים אחד מהשניה? לא מראים לנו מה קורה אחרי ירח הדבש. לא מראים לנו שלכוכבת הקסומה יש קפריזות של מרוקאית כשהיא בימים של לפני המחזור, וגם לה לפעמים יש חצ'קונים. לא מספרים לנו שלבחור המרטיט, בעצם יש קטן ואמא פולניה נוראית... הכל מסתדר שם תמיד על הצד הטוב ביותר. ואז את צריכה אחרי סרט כזה מרגש ודמיוני, לחזור הביתה לגבר שמפצח גרעינים מול משחק כדורגל ושוכח את יום השנה שלכם...

במציאות את לא נתקעת במעלית עם אשטון קוצ'ר ואתם falling madly in love. במציאות גבר לא חוזר אחרי שנה ועושה הכל בכדי שתחזרי אליו, ואת סולחת לו על כל מה שהוא עשה לך. במציאות את לא גרושה עם ילדה בת 15 שמכירה חתיך הורס עשיר וצעיר. מה שבאמת קורה במציאות זה שבמעלית את יכולה להתקע עם השכן השמן האלכוהליסט שלך, האקס מלפני שנה מקסימום ינסה לזיין אותך שוב, וגם בשביל זה הוא לא יותר מיד יתאמץ, ואם את גרושה עם ילדה בת 15, בטוח שאת לא נראית כמו שרה ג'סיקה פרקר אז איך תכירי את אותו חתיך עשיר וצעיר??

לא סתם "סקסטה" שרו לבנות ישראל: " אל תמתיני לו הוא לא יבוא סינדרלה, אל תאמיני לו הוא לא יבוא סינדרלה...". האגדות הקסומות והסרטים הללו רק גורמים לנו לרצות משהו שהוא בכלל לא בר השגה ולכן זה מתסכל!!!

אז פלא שאני חיה בסרט? פלא שאני רוצה להיות כמו ג'וליה רוברטס, מג ראיין, הג'ניפריות, הבת של גולדי הון ועוד כמה מפורסמות אחרות שהיו מתות שהחיים שלהן יראו כמו החיים של הדמויות שלהן בסרטים.

זה די ברור שלמרות הביקורת והנרגנות לא אצליח לגרום לעצמי להפסיק לצפות באדיקות בסרטים רומנטיים, רק שמעכשיו אקרא להם "סרטי רומנטיקה בדיונית", כי אני עדיין רוצה לחוות, ולו רק לשעה וחצי, את כל הבלתי אפשרי הזה, ולהיכנס לעולם שכולו טוב וכולו פנטזיה. אבל תמיד להזכיר לעצמי שזה בסדר שבמציאות שלי הנסיך יגיע על סוס ב'ז, נחיה לנו באושר ומשכנתא. נתאהב, נתרגל אחד לשני, ולפעמים שוב נרגיש מאוהבים, עד שיהיה משבר גדול ביחסים ואולי אפילו נתגרש. אח"כ אסתפק לי כבר, בנסיך נאמבר 2 על חמור סגול. נחיה באושר ובלי משכנתא, אבל עם כולסטרול גבוה ומלא אהבה...

ולסיום אני רוצה לבקש סליחה מכל החברים לשעבר היקרים שלי. דרשתי מכם יותר ממה שיכולתם לתת, אבל זו לא אשמתי שהייתי מכורה לפנטזיה... תקבלו את זה בתור מחמאה שבסה"כ ניסיתי להשוות אתכם לבן אפלק, בראד פיט, לאונרדו דה קפריו ועוד כמה מכוכבי הג'אנר, שגם במציאות שלהם, יש מישהי שחופרת להם כשהם לא מורידים את האסלה בשרותים...

"וואנדר וומן" קיימת רק בסרטים

פרק מצויין בחיי המעושרות. אין כמו ריב טוב בשביל להוציא קצת אמת מכל חיוכי הבוטוקס המזויפים של הבנות.

אתי הזמינה לביתה את הבנות. אחרי מקרה הנקניקיות המצער הן החליטו שכל אחת תביא משהו...האחת הביאה סלט פסטה , השניה קרפצ'יו מ"התרנגול הכחול" וגברת ניקול הביאה שני גברים ממותגים בעניבות על שמה, עמוסים בשקיות ומגשים, שלאחר שיפרקו את הטובין ישרתו את הגברות הנכבדות כל הערב... מי לעזאזל מגיע להתארח בבית של אנשים אחרים ומביא איתו את הכיבוד? מלאה בכוונות טובות השלטתה על המטבח ואמרה:" בנות תשבו, תשתו יין, תנוחו ואני פה בממלכה..." מי מת והפך אותך למלכה?? הבנות היו בהלם, אתי לא ידעה מה לעשות עם עצמה האם להיעלב, האם להתעצבן, האם לרחם על הילדה הקטנה הזו שמשחקת בילדה גדולה בשביל לנסות להרשים את הנשים האמיתיות?

אף אחת לא אהבה את מה שקרה שם. אף אחת גם לא האמינה שניקול הכינה הכל במו ידיה, עמלה כל הלילה והגיעה כולה רעננה ומתוקתקת למפגש. ביננו אני לא מאמינה לרוב הדברים שיוצאים מהפה של ניקול, ולא בגלל שהיא שקרנית, אלא בגלל שהיא כל כך מפארת, מספרת, משתחצנת, מייחצנת שזה כבר יותר מידי בשביל להכיל או להאמין. היא כל הזמן מנסה להוכיח שהיא "ניקול כל יכול" ולא יתכן שאדם אחד, כל כך צעיר, יכול להיות כל כך טוב, בכל כך הרבה דברים. משהו פה לא מסתדר. הרי כולנו יודעים ש"וואנדר וומן" קיימת רק בסרטים (אפילו שהן קצת דומות...), אז בטוח יש פה כמה אפקטים מיוחדים ואולי גם איזו כפילה אחת או שתיים, אחרת אין לי הסבר לתופעה העונה לשם ניקול.

לא הספיקה ההשתלטות הלא הגיוני בעליל של ניקול על תפקיד המארחת, והיא וחוסר הטאקט שלה פיזרו אנרגיות שליליות בשולחן האוכל... זלזול מוחצן בסלט הפסטה הצנוע של דפנה והתעלמות מוחלטת ממרק הבצל של אתי. את לא יכולה גם להשוויץ בקציצות הפטריות, הסלמון הקטלני והממולאים המדהימים שלך ולזלזל בהשקעה של הבחורות האחרות, גם אם זו לא נחשבת בעיניך השקעה... מי בכלל יכול לעמוד בסטנדרטים של גברת ניקול ראידמן הנכבדה?? זה לא שניקול בן אדם רע, היא אפילו בן אדם טוב ומתחשב אבל אבל אין לה את המסננת הכל כך נחוצה בין מה שהיא חושבת למה שהיא אומרת. אמא שלי תמיד אומרת:" החיים והמוות ביד הלשון" ובמיקרה של ניקול, אם היא לו תיזהר, לא תישאר לה לשון, כי הן פשוט ישפדו אותה על מדורה מאולתרת בגינה של הגברת דודאי...

בינתיים בוילה לא פחות מפוארת עוברת גברת שנירר סאשן צילומי אופנה למגזין "גו סטייל". זה סופר קשה לאישה שהיא "פריק קונטרול" על כל קמט ונים בגופה, להשתחרר ולתת לצלם לעשות בה כרצונו, מבלי היכולת לדעת מה הולך לצאת מזה בסופו של מגזין...אבל לאחר שהצלם הבין שהוא צריך להיות החבר "החום" החדש שלה, היא השתחררה לחלוטין והיתה כמו ג'יזל שנירר בצילומים לווג שנירר. לא היה ספק שמאחורי לאה שנים של פוזות מול המראה ופנטזיות על שערי מגזינים מפורסמים. כל הכבוד לאישה הזו, היא פשוט מגשימת חלומות סידרתית. ובקרוב אפילו תגשים חלום בן 30 שנה לאכול חמין אצל הסלאבית הישנה חדשה – טלי סיני ריקליס...

דפנה החליטה לעשות בלאגן. היא היתה צריכה למצוא דרך אלגנטית שכולן יגידו לניקול מה הן חושבות עליה ( זה או זה, או לזרוק אותה לבריכה כי זה בלתי אפשרי לסבול אותה יותר) אז היא הציעה שכל אחת תגיד על השניה משהו שהיא אוהבת בה, ומשהו שהיא לא. אתי התנגדה, כי היא ידעה שזה לא יגמר בטוב, אז היא החליטה לתת לניקול "משוב" במקום להגיד לה משהו רע. היא אמרה לה לאפשר לעצמה להיות קצת בגיל שלה, כי בגלל הפער שיש בין הגיל הכרונולוגי שלה לגיל המצוי שלה, לפעמים היא מתנהגת כמו תינוקת. ואז נהיה ריב. דפנה היתה בשמיים ( טוב היא כל הזמן רוצה לגעת בשמיים הרי...). טלי הגיבה לטובת ניקול, אתי כעסה, ניקול פתחה את נושא התרומה שאתי לא רצתה להשתתף בה ונהיה שישו ושמחו ורק ענבר עוד לא התעוררה... ואז בשקט בשקט פתחה גברת "מלחמה ושלום" את הפה ואמרה: "אתי בחורה מאוד צנועה בכסף וניקול לא". כבר התעגעתי ענבר איפה היית עד עכשיו??  "אני לא צנועה בכסף"? שאלה גברת ניקולואי דיור ויטון ריאדמן. וענבר בתגובה שמה מראה מול ניקול ואמרה את כל מה שכל הצופים בתוכנית חושבים: ניקול מתעסקת יותר מידי במותגים. היא קונה רק מותגים, מדברת על מה שהיא קנתה, בודקת מה אנשים קנו ואפילו המוצצים של הילדה שלה הם של "דיור"... ניקול, שלא יכלה להוכיח שהיא צנועה החליטה שזה לא פייר שאתי תהיי צנועה והוכיחה שאתי גם כן לא צנועה (הכל עובר עליך וקקה בידיך- ממש גנון). ניקול לא מבינה שצניעות זה אופי, צניעות זה לא להראות כל הזמן מה שיש לך וכמה שיש לך, אבל הן לא מבינות שניקול לא גדלה כילדה עשירה, והיא בסה"כ בת 24 שפתאום טובעת בכסף, כאשר בפנים היא עדיין אותה בחורה שאמא שלה לא יכלה שנים לנגן בפסנתר כי פשוט לא היה כסף בבית. ניקול לא מצליחה להיות באמת מעושרת אז היא קונה לעצמה וקונה לכל העולם, מפנקת ומתפארת, כי אחרת היא אולי בטעות תחזור להיות לכלוכית בעיני עצמה ולזה והיא לא מוכנה.

הסוף היה מעצבן. ניקול יושבת באוטו, אחרי שהיא החזירה לכאורה את שני המלצרים שלה הביתה. היא מתקשרת לטלי לייבב על ההתנהגות של אתי. שמתם לב שניקול לא לבשה את אותם בגדים, לא ענדה את אותו צמיד ולא היתה עם אותה תסרוקת? כמה מבאס היה לראות את זה אחרי פרק כל כך טוב. אני אישית הרגשתי מרומה. אולי בסוף נגלה שיש להן תסריט שהן צריכות לשנן לפני כל פרק? אם רוצים להיות אותנטיים ולשמור על הצביון הריאלי בתוכנית אז קונטניואיטי (להמשיך בדיוק מאיפה שהפסיקו ולהקפיד על כל הפרטים) זה חוק בל יעבור. אבל בואו נתעלם מזה כי באמת היה פרק מעולה - אין דבר יותר טוב מלראות נשים פוסלות במומן נשים אחרות. אולי במקרה, כשהן צופות עכשיו בדיוק כמונו בתוכנית, הן לומדות על עצמן דבר אחד או שניים. אם כך, אז נעשתה פה עבודה מצויינת שאי אפשר לקנות בכסף... תתחדשו בנות.

משפחה מעושרת...

ניקול חזרה לאחר שבועיים מחו"ל עם מזוודה מלאה בבייבי מותגים למישל שם בדוי כלשהו ראידמן- אותה אחת ש"כיכר המדינה הוא מגרש המשחקים שלה" לדברי האם... לא עברו כמה דקות של מדידת פריטי ה"דיור" והילדה הוחזרה, למורת רוחה, ללול לצפות ב"דורה", אבל אל דאגה מחכה לך "קוואלטי טיים" עם אמא בצילומים למגזין "מאמא"... כל תינוקת וזמן האיכות שלה...

ניקול לא ממש מתייחסת, לא לאמא שלה ולא לבת שלה. היא בהחלט מתייחסת לזוגות הנעליים הממותגות שלה, לבגדים ולאביזרים שלה. היא דוברת רוסית, עברית ומותגית. כל מילה שניה שלה זה "דיור" או "לואי ויטון", "ברברי" וחבריהם. אני חושבת שניקול בכלל לא מעושרת אמיתית. מעושרת אמיתית לא צריכה להגיד כל הזמן שהיא נועלת לואי, מעושרת אמיתית מקרינה לואי, אבל לא חשה את הצורך לדבר עליו כל רגע. לא ברור למי גברת ניקולואי מנסה להוכיח משהו עם כל המותגיות הבלתי פוסקת הזו, אבל משום מה, נראה שזה בעיקר לעצמה!

"אני צריכה לקנות למישל בייבי דיור בשביל שלא תגיד שיש לה אמא זבל" אמרה ניקול ובטח התבלבלו לה המילים והיא התכוונה להגיד:" אני צריכה לקנות אמא, לבייבי מישל, בשביל שלא תגדל להיות זבל עם "דיור" . לדעתי בייבי מישל היתה שמחה לאמא חמה, דואגת, אחת כזו שנמצאת שם בכל רגע בשבילה, גם אם זה אומר לקבל לואי ביטון משוק הכרמל!!

ענבר היא אמא טובה, או לפחות היא חושבת שהיא אמא טובה בזה שהיא מחנכת את הבת שלה לדאוג לעצמה. לפעמים ללמד את הילד יותר מידי דברים של עשה/ אל תעשה ועל הדרך להפחיד אותו, עלול לגרום לו לבעיות בעתיד. לדוגמה, לתת לבת שלך רק פעם בשבוע משהו מתוק, ולהרגיל שמיד צריך לאזן את המתוק עם פרי או ירק, ולאכול לפי פרמידת מזון מאוזנת מכל אבות המזון, זה מתכון לחיים בריאים, אך גם מתכון להפרעות אכילה. או כאשר הילדה אומרת שאסור להרים אותה מהידיים לנדנוד אנושי כי היא יכולה לפרוק את הכתף, זה סימן להיפוכונדריה קרבה וחרדתיות יתר בגיל ההתבגרות ( לפי הניתוח הפסיכולוגי שלי כמובן...) אז נכון שהילדה הפיצית הזו ממש כבר יודעת לשמור על עצמה, אבל מי רוצה לשמור על עצמו כל הזמן מפני החיים עצמם??

עוד ילדה של אמא זו לאה פאן לי, שהצליחה להדאיג אותי כשבחרה להסריט את אמא שלה רק ליתר ביטחון שישאר זיכרון לנכדים. אני יכולה להבין את החרדתיות של לאה, החיים שלה לא תמיד היו זר של שושנים. הסיפור הכואב על האב שנפטר בגיל צעיר, האם ניצולת השואה שבגיל שש עקרו ממנה את שני הוריה ולקחו אותה ואת אחותה התאומה לניסויים אצל דר' מנדלה. לגדול עם ניצולי שואה זה לא דבר פשוט, יש שם המון צלקות שסביר להניח עוברות מאם לביתה... החיים לא היו כל כך פאן גדול עבור הבחורה הזו ואני שמחה שהיא מאושרת למרות העצב מהילדות. צחי בעלה של לאה אולי נותן לה ביטחון אבל הוא בכל זאת בעיקר בעל טלפוני, לפחות יש לה את שני הילדים ואת מרינה (בוטוקס) ויהודית (פילינג) שיאירו את עיניה וימתחו את פניה. רק דבר אחד אני לא מבינה, איך אישה שאומרת משפטים כמו: " הכל מסתדר אחרי שאת שלמה עם עצמך" מצליחה להיות שלמה עם עצמה רק לרגעים כל כך מעטים? אני חושבת שגם ללאה התבלבלו קצת המילים והיתה צריכה לומר: " הכל בסדר, את יכולה להיות שלמה עם עצמך" היא ממלאה את עצמה בבוטוקס ובסרומים מפתיתים של זהב בשביל להיות מאושרת ולא מבינה שאם היא פשוט תהיה מאושרת עם עצמה כמו שהיא, היא לא תצטרך לעבוד כל כך קשה בשביל להראות צעירה, כי היא פשוט תרגיש צעירה ואז היא תקרין צעירה...

ומי שבאמת צעירה בחבורה זו טלי. היא לקחה את זוס ללמוד לרקוד לצלילי I did it my way"" שיוכלו לעשות "שואו" בחתונת הבוטיק הקרבה. אח"כ לקחה אותו "שגרירת ישראל בקוסמטיקה ביתית" לטיפול פנים על הספה. " זוס הוא מלך. מדינת ישראל חייבת לו ואני שמחה לייצג את מדינת ישראל" מכריזה השגרירה הנאמנה, בעודה מורחת אצות ושמה מלפפונים מעל עפעפיו של "קינג" זוס. היה נראה שהבחור ממש סובל מהמחווה הפטריוטית הזו, אבל זה עושה לה כל כך טוב לעשות לו טוב, וגם אין לו כבר כוח לזוז אחרי כל הריקודים האלה, אז שיהיה....

אח"כ הם קפצו לפגוש את ההורים. הם צעירים ממנו אבל בכל זאת הסכימו לאמץ אותו למשפחתם. הזוס הזה כזה חמוד, שאני בטוחה שגם ההורים שלי היו שמחים לאמץ אותו למשפחה. כשטלי מסבירה מה היא עברה עם אריק, על כל הבעיות הכלכליות והעזרה שההורים שלה נתנו לה בגידול הילדים, יש משהו כל כך נכון בלראות אותה עם גבר שדואג לה , מפנק אותה ומכבד אותה ולכן ואת מי זה מעניין שהוא יותר מבוגר אפילו מאבא שלה, מקסימום הם זכו בעוד חבר לברידג' על הדרך...

זו היתה תוכנית משפחתית במיוחד, בה זכינו להחשף בקשר בין הורים לילדים, סבים לילדים וסבים לסבים. בסוף הפרק אפילו קיבלנו סולחה- אבא של ענבר נתן עצה לגשת לניקול, או כמו שענבר קוראת לה- הפשיסטית, בגישה קצת יותר אנושית ולנסות לגרום לה להבין היכן היא טועה מבלי להתנשא מעליה.. אז ענבר המציאה סיפור (המצאה זה לא שקר לדבריה) על חברה פלסטינאית מסכנה, וכל זה בשביל לראות איך ניקולואי תגיב. ניקול כמובן התרגשה מהסיפור והציעה את עזרתה, וזה סיפק את ענבר מספיק בשביל לעשות סולחת שופינג... אבל הסולחה המעניינת באמת, ללא ספק תהייה, או לא תהייה, בפרק הבא בין טלי ולאה ולזה אני מחכה. אם חושבים על זה, לאה- פאן לי וטלי- ריקוד לי קורצו מאותו החומר, וביחד הן יכולות לגמרי להיות "גירל פאוור"! זה יהיה מוזר, זה  עלול לעצבן כמה מהמעושרות האחרות ואם זה יצור בלגן, זה בטוח יהיה בידור טוב עבורינו... אז מוכנות? היכון, הכן, צא!!!

מעושרות זוגות זוגות

פעמיים בשבוע מעושרות זו חגיגה כפולה, ולפי הפרומואים שרצים בערוץ עשר, הם הבינו שקרה להם נס, אז פעמיים כי טוב!!! בפרק של יום ראשון חילקו את הבנות זוגות זוגות, את דפנה וענבר שלחו ל"דאבל דייט", את אתי וטלי ל"ספיריטשל" דייט וניקול ולאה יצא להם וואחד "אימוושנל" דייט.

על דפנה הפילו קוואצ'ר למוטיבציה ((WTF שכל עוד הוא ניסה ללמד אותה לעמוד כמו ברווז עם התחת בחוץ, ולהכות בכל הכוח במקל הגולף, עוד היה לו סיכוי. אבל איך שהוא התחיל לעשות לה קווצינג בגידול ילדיה היא איבדה את המוטיבציה והוא איבד אותה.

על קבליסט/נומורולוג/אסטרולוג (טוב שהוא לא הכניס בתארים גם זן ובודהיזם), הפילו את טלי ואתי, וברומא התנהג כ...רמאי... אם טלי שואלת את הכוכבים/אותיות/אלוהים שאלות כמו: "מה עלי לעשות בשביל שלא ידיחו את אריק מהיכל התהילה?" אז תעשו לי טובה, מותר לבחור לעשות מה שבא לו עם השתיים האלה ולחרטט עד מחר. גם ככה הן באו רק שיגידו להן כמה הן יפות, צעירות ומוצלחות, אז מה זה כבר משנה אם באמת ונוס נמצאת עכשיו במזל בתולה ועוד מעט חנוכה... כל עוד זוס וטלי "מנט טו בי", הכל בסדר. אפרופו זוס, המתוק הזה חיכה לטלי בשמש כמו ילד ששכחו לבוא לקחת אותו מבית הספר, ואז הגיעו שתי הבנות וליטפו את שיערו ש"שאפו" על איך שהוא מתנופף לו כך ברוח בגיל 87. הוא רק היה צריך לגרגר בשביל סיום ראוי לסצינה ההזויה הזו...

לאה הצליחה לגרום לי להזיל דמעה עם הגעגועים לאביה שנפטר בגיל צעיר יחסית. גם ניקול כמעט בכתה, אבל זה לא הולך טוב עם האיפור הכבד אז היא השאירה בבטן ביחד עם כל הכעסים על אבא שלה שהיה אגואיסט, בקושי בבית והיא לא ממש עניינה אותו. היא לא שמה לב שיכול להיות שהתפוח לא נפל רחוק כל כך מהעץ, כי גם הילדה שלה לא ממש תזכור את אמא שלה לצידה ( לפחות לפי מה שמראים לנו בתוכנית )...בואו נקווה שאין פה הזנחה גנטית...

אחרי יום ה-זוגות זוגות, סיימו  החבר'ה בשפרינצק ואתי פגשה את רון. אתי, היא הוכחה לכך שאם באמת תאמין במשהו, תגיד אותו מלא פעמים ותתנהג בהתאם, כולם יאמינו גם כן. היא משוכנעת שהיא הורסת את הבריאות, שוברת לבבות, מתנה לאנושות ואפילו אני כבר מאמינה לה. ענבר, הבעל המעצבן ורון, הגיעו לאתי לארמון, ורון הבין שהוא מצא מטמון!! הוא חיפש מה חסר בכל העושר הזה, ועלה על כך ש"אב- בית" זה בדיוק מה שאתי פיללה, וכך הוא יוכל להגיע אליה ישרות לכילה (החשמלית ההורסת את הבריאות) ופה מתחיל לו סיפור אהבה, שעוד מעט נדע האם זה הולך להיות Ron for your life?   או שמא אתי ??run for your life...

"אישה צריכה להאמין שהיא יצירת אומנות והיא חייבת לשמור על עצמה, ויהודית עוזרת לי לממש את האני מאמין שלי" אומרת לאה כשסרום פתיתי זהב מרענן את פניה.  היא שוכחת שרוב הנשים יכולות לשים על הפנים גג פתיתים מהסופר. זה שצחי עוזר ליהודית לעזור לך, אז הכל טוב ויפה, אבל יש נשים בגילך שנראות מעולה בלי לקלף את הפרצוף פעמיים בשבוע ולהזריק לו מי יהלומים. כשאת אומרת שלהיות צעירה זה מבפנים ואז זה מקרין החוצה, אולי תנסי לראות מה קורה בלי כל הטיפולים האלה? אולי אפילו תהיי יותר חיננית ופחות "מופתעת" ועשויה?  אולי תתני ליהודית איזה שבוע חופש מה את אומרת? ( חבל לי על הפרנסה העיקרית של יהודית אבל...)

צ'ילבתה של לאה- טלי, הוציאה את יזהר כהן מהארכיון למדידת שמלות כלה של דיוות. יזהר רצה להיות ציני אבל הוא לא יכל למראה הסינדרלה ריקליס ואמר "אני מופתע מזה שזה לא נראה פאטתי"... יגידו מה שיגידו, טלי היא ילדה נצחית שגילתה חנות ממתקים ענקית, רק שבמקום חנות ממתקים, יש לה חנות של דולרים, והיא מרקדת לה בחיים החדשים שלה, כמו ילדה תמימה ומקסימה ( בקרוב גם עם חזה נערי חדש) ואי אפשר שלא להתאהב בנאיביות, בישירות ובקסם שהיא מפזרת. ת'כלס, היא גם היחידה שלא מלכלכת שם על שאר הבנות. הן כל הזמן רק פוסלות אחת את השניה במומן שלהן עצמן- ניקול יורדת על אתי שמשוויצה בקשר עם דליה איציק, אבל בו זמנית צועקת "רגע ליידי גאגא". דפנה ואתי יורדות על ניקול שהיא חייבת להיות במרכז העינינים, וזה רק בגלל שהן לא הספיקו לבלוט באותו הרגע. ענבר שתמיד ממורמרת על כולן, חושבת שלגור בארמון של אתי זו בדידות איומה ולי דווקא נראה שאתי המאושרת במעושרות וענבר קצת פחות...

אתן איומות. אתן אמורות להיות חברות לא? זה מה שלפחות מנסים לשדר לנו. מרוב שאתן מרכלות אחת על השניה, כבר מרגיש כאילו מחייבים אתכן בכוח להיפגש. אנחנו יודעים שזה באמת ככה אבל נראה לי שאורנה בן דור לא רצתה שנבחין.... אז נכון שנשים עם נשים זה שק של נחשים, אבל חשבנו שלפחות עם הכל העושר הזה תהיה קצת פחות קנאה וקצת יותר פרגון לא? הפרצופים המזלזלים שלכן עם מסכת קוויאר על הראש כשמישהי מתנהגת שלא לטעמכן, לא מצטלמים כל כך טוב, לא סיפרו לכן? אה, וזה גם עושה קמטים... אז בעצם תמשיכו, ככה שליהודית תהיה יותר עבודה אם לאה תחליט מתישהו לנסות את המראה הטבעי...