יום שבת, 23 ביוני 2012

ה-"איוב" של הישרדות לדורותיה

בשבוע שעבר יוליה עשתה מחווה מדהימה ובלתי ניתנת לעיכול במשחק כמו הישרדות. היא לקחה את המשחק לידייה הקטנטנות, והחליטה שאיתי ונטלי יחדלו מלהנדס את המשחק. לא הגיוני ששני אנשים ינהיגו שלטון עריצות, יחליטו מי ילך ומתי ויסחבו על גבם את משה עד שגם ממנו ימאס להם. יוליה קלטה את הסיפור ומצויידת בשרשרת חסינות ובפסלון היא הפכה המהנדסת! היא ריגשה את בוקי (ואותי) עד דמעות והדיחה את ההיא שחשבה שהמשחק נמצא בבגד ים הקטן שלה... יוליה שיחקה אותה והוכיחה שהיא ראויה להגיע לגמר. אבל יחד עם השיחוק, מגיע השתן לכיוון המוח - כל מהלך בתוכנית הזו שהולך לך טוב, אתה מתחיל לעוף על עצמך על חשבון אחרים:" לדעתי אתה צריך להודות לי שאתה פה" אמרה יוליה לאיתי שהרגיש איך בין רגע המהנדס הפך למהונדס, ובלי המלכה דדון לצידו אין ברירה אלא לחזור להיות ליצן החצר, וזה כמובן כולל - להתעלל במשה. הם נורא דומים כל הסלבים האלה, או שזה טבעו של בני אדם להרים את האף ולשכוח שבהישרדות כמו בחיים, רגע אחד אתה למעלה, ורגע אחר צולל למטה. אבל נסלח ליוליה על השחצנות הרגעית כי משתחצן על שחצן פטור...
בפרק האחרון נמצא ה-"איוב" של הישרדות ever – משה! לא יאומן כמה בן אדם כל כך קטן מיימדים, כל כך טהור לב, צנוע וענו, יכול לאכול כל כך הרבה חרא. שום דבר שהוא עשה לא הלך לו במשחק הזה. מסתבר שאם זה נראה כמו לוזר, ומתנהג כמו לוזר אז מה הפלא שכולם פשוט מסכימים שהוא לוזר? גם כשהוא קם ואמר:"אני מנהיג, והחלטתי לעשות ברית של המלא הנערה והלא נורא" הרסו לו הכל ונתנו חסינות לאותו אחד (לוזר בדימוס) שבאופן שיטתי הנציח את אותה לוזריות. איתי לא התנהג יפה למשה וזה בלשון המעטה ומשה המשיך להיות לצידו לאורך כל הדרך. הוא באמת נתן לו חיבוק דוב ענקי ולא שם לב שמשה דעך ודעך, או שהוא שם לב, אבל זה תרם לו לשואו ובשביל להיות מסמר האי, כל האמצעים כשרים מסתבר... אני מסכימה עם כולם שמשה היה צריך לדבר עם איתי ולא להסכים להתנהגות הזו מצידו, כי מי שמרשה לאנשים לדרוך עליו, שלא יתפלא שיום בהיר אחד לא יאמינו לו שהוא לא שטיח אמבטיה.
אני מאוד אוהבת את משה, ויש בזה משהו לא צודק שהבחור המוכה גורל הזה הלך הביתה, והמתעלל המטורלל נשאר ועוד קיבל שרשרת חסינות פלוס חיבוק גדול מתורג'י. אילו רק הוא היה יודע לבטא את עצמו נכון. אם הוא רק היה מוותר על לנסות להוכיח את גבריותו שסורסה בבושת פנים ובמקום זה פונה ללב של הטיניומים. אם רק הוא היה קצת פחות איוב, הם היו מחבקים אותו חיבוק חברי כמו שמגיע לו, סוף סוף מקבלים אותו כשווה בן סלבריטאים ואיתי היה חוזר הביתה לאורי המתוקה שממש אבל ממש מחכה...
במשך כל התקופה על האי, יש יגידו שמשה היה נגרר, רחב על גבו של איתי, הגיע בזכות ולא בחסד ועוד כל מיני דברים שאפשר לומר על רוב האנשים בתוכנית. לדעתי הוא היה זה שבזכותו איתי היה מצחיק, שבזכותו לאיתי היה מצב רוח טוב ואם לא הוא, איתי בטח היה נטפל למישהו אחר והיו מעיפים אותו ואת הבדיחות המטופשות שלו כבר מזמן על טיל. ליצן החצר לא שווה כלום בלי ה"סייד קיק"/הבובה על החוט/האף האדום/ כדורי הג'אגלינג שלו או כל פרופס אחר שהופך אותו למשעשע. אז פלא שלמשה נמאס להיות פרופס? אבל משה לא יכול לעשות דברים עד הסוף כמו שצריך, כי הוא טוב מידי, ישר מידי, תמים מידי. הוא רצה לעשות "צוחק מי שצוחק אחרון" ניסה להסביר ש"פראיירים לא מתים הם רק מתחלפים", חשב אולי זה נכון מה שאומרים:"צדיק ורע לו רשע וטוב לו", אבל יצא לו "אכלת פלפל- שתה מיץ". במקום לספר לכולם מה הוא עבר בשבועות האחרונים וכמה קשה להיות בדיחה מהלכת, הוא הציג את אקט ההדחתו של "חבר", כסוג של הקרבת קורבן בשביל לעשות שינוי בעצמו. אם אתה רוצה לעשות שינוי לך לטיפול ויפה שעה אחת קודם. במשחק הזה, כנראה שצריך להיות יותר חכם מצודק. אין ספק שמשה סבל, אין ספק שמשה היה צריך להעיף את האיתי שגב המעצבן הזה שאמר לו "כנס לי לתחת משה וצא מצופה".כמה שיט (תרתי משמע) הוא יכול לאכול מאיתי ולהגיד זה קוקוס? אז פלא שהוא הפיל פצצה או יותר נכון אמר: תראו חברים, זו פצצה, והינה אני הולך- אולי אם איתי יסכים וכולכם תעזרו לי, לפוצץ אותה. אבל רק אם זה בסדר מצידכם טוב?? איכשהו שבט טיניום התמים - שכנראה סבל ממכת חום קשה (אחרת אני לא יודעת איך להסביר את החסינות ההזויה הזו), סובב את הפצצה אליו ואמר: "בום"! בחיי שחשבתי שתורג'י יקבל את הפצצה בזרועות פתוחות, ינחית אותה על איתי ויצעק: אושריייייייייייייי זה בשבילך!!! אבל משהו לא ברור קרה שם והתהפכו להן שוב היוצרות ואיוב המודרני מצא עצמו קורבן על מזבח המועצה...
אופציה לטוויסט בעלילה בשיוויון עם בוקי. היה רגע שחשבתי שאולי בתחרות ה"שמן והרזה מדליקים מדורה", משה ינצח ותהיה לו ההזדמנות להסביר את עצמו קצת טוב יותר ואולי גם להתעמת עם איתי ולהגיד לו ש"תסתום את הלוע שלך יא עלוב" זה לא משהו שאנשים רגילים לשמוע מחברים שלהם , גם לא בצחוק. האיש בן ה-כמעט חמישים הזה, רוצה שיתנהגו אליו כמו בן אדם ולא כמו סמרטוט ריצפה בשקל תשעים, גם אם זה אומר קצת פחות להצחיק את החברה... אדון איתי שגב, עלולים לאהוב אותך גם אם אתה לא ליצן החצר. הרי גילינו שיש בך עוד דברים, הצלחת להעיף את אושרי- אסטרטג, הצלחת לרקום ברית לא רעה בכלל – חברותי, אתה מגדל ילדה מדהימה – אבא נפלא, אז למה אתה צריך להרגיש גדול בזה שאתה מנמיך אחרים?
אבל איוב כמו איוב, שוב קורה לו משהו לא טוב, ועלילות משה בתאילנד הגדולה כנראה הסתיימו להן!
סוף סוף היה איחוד. מסיבה וריקודים – אנה עושה את שלה, בוקי נותן פרשנות מהיציע ותורג'י מתרגש יותר מאשר כאשר הוא איבד את הבתולים - שלפי מה שענת אומרת, זה קרה רק לפני כמה ימים... הרמיזות על סקס בין אנה לתורג'י הדליקו את בוקי לחלוטין ואם יש רגע שהוא היה רוצה להיות תורג'י זה בדיוק הרגע הזה! ד"ש מהבית בעיקר מהורים רוסיים, והינה אורי הקטנה הביאה את איתי לידי דמעות ואותי באופן לא ברור לחבב את אדון שגב לכמה שניות קצרצרות. לא נורא זה עבר לי מהר!
בינתיים באי התקווה נפגשו הבוגדת והנבגד למעיין שיחת I told you so... עוד סיפור על אחת שהיתה על גג האי ומצאה את עצמה נטולת תקווה בדרך לאי של אושרי (סורי אני ממש מקווה שהאי הזה ישאר של אושרי עד הגמר...) אם אכן הוא ישאר באי עוד הרבה זמן, נשמע הרבה פעמים את אותו מזמור ש"כל כלב מגיע יומו..." היה לו רגע שובייניסטי לחלוטין  :"נשים הן היסטריות ומשהו בחולשה הנשית הזו משפיע על המשחק..." איזו היסטריה ואיזה נעליים, נטלי ראתה כמה צעדים קדימה, היא רק לא ידעה שיגיעו כמה צעדים מאחורה, וקיבלה בעיטה בעזרת השם (ויוליה).
ועכשיו, נעים מאוד שבט סאנאי, או יותר נכון דאנגים לשעבר. תכירו את "זעם זעם". חשבתם שהכרתם? חשבתם שכביסה זה מה שמטריד אותו? חכו חכו... אתם עוד לא יודעים מאיפה משתין הדרוזי. "אני גאה בזה שהצלחתי להגיע לכאן למרות זאת שאני דרוזי". לא ידעתי שדרוזי זו מחלה, לא ידעתי שדרוזי זו נכות או בעיה, מסתבר שמי שמנציח את הקיפוח של המיעוטים ועוד בפריים טיים זה ה"מיעוטי" עצמו, ובמקרה של עזאם עזאם - גם בדיבורים וגם במעשים. מאחלת לכם בהצלחה מכל הלב! איוב קיבל בסופו של דבר פיצוי מה' וכמותו גם משה ניצל מכל הכאוס שהולך להיות שם. אבל בעצם עוד מחכה לו ענבל גבריאלי בוילת המודחים אז אולי מוקדם מידי לחגוג... 


יום חמישי, 14 ביוני 2012

הישרדות - בית הספר לשקרנים מתחילים!

יום אחד באמצע החיים, מחליט בחור נחמד -שחקן קולנוע, סדרות ותיאטרון, לעשות פסק זמן ,לקחת חופש מהמרוץ של החיים וללכת על טירוף מסוג אחר - הישרדות VIP. הוא לקח את החבר הכי טוב שלו - בעל תארים דומים להפליא ויחדיו הם יצאו לחוויה של פעם בחיים. הבחור חשב שיהיו קטעים, סביר להניח שתאר לעצמו שזה לא הולך להיות פשוט וקל, אבל בסה"כ מה כבר יכול לקרות לו כשהוא נמצא בין חברים?? ואז זה קרה. הוא הוכתר למלך מבלי שבכלל חתר לתואר. המלך היה סובלני לנתיניו - אולי בגלל העובדה שלא ממש הזיז לו שהוא מלך - הוא באמת רצה לעשות fun. ליצן החצר חזה את העתיד והבין שכאשר יתרחש איחוד הממלכות, המלך כבר לא יהיה חפץ בעיקרו. הוא החליט להקדים בגידה להדחה. וכך, במהלך יום רגיל של מלוכה כפויה, ומסתבר גם כפויית טובה, הדיחו את המלך ההמום והכתירו את ליצן החצר למלך החדש. כל זה קרה בגלל או בזכות "גול"! אותו גול ניצחון, ראשון בחיים שליצן החצר הצליח להבקיע. אותו גול, התגלגל מרגע של אושר, שהתעצם לגאווה גדולה, שהתחלפה בעליה של שתן לכיוון הראש והסתיים בשגעון גדלות. מי יודע? אולי משגעון גדלות יהיה גם שגעון התבגרות, ואז כל ההדחה הזו לא היתה לשווא...
הרגע בו תורג'י גילה שהחצי השני שלו במשחק איננו, היה מבויים היטב. קודם כל ההפקה החליטה להציב את שבט טיניום במקומם, ורק לאחר מכן צעדו הדאנגים - נטולי המלך המודח, בבושת פנים, לאזור ההתכנסות הזוארצית - בכל זאת, אי אפשר לוותר על כמות לא מבוטלת של ריאקשנים של תורג'י בסיטואציה כזו. הם הגיעו אחרי שהם חפרו אחד לשני על כמה כאבה להם ההדחה - כאב שהתחלף מהר מאוד בתרוצים: "שלא ישכח איך הוא שיקר לג'מצ'י" אמר איתי, כאילו "משקר לשקרן פטור"... אז עכשיו לעמוד מול תורג'י? זה כמעט כמו לעמוד שוב מול אושרי ברגע ההדחה.
תורג'י היה בהלם, עזאם היה במצב של אושר עילאי ולא הצליח למחוק את החיוך מהפרצוף ה(ממש לא)מכובד שלו. ענת חשבה שזה פשוט נורא, אבל אבל ברכה את השבט המדיח על זה שאולי הם פשוט שחקנים טובים מהם, ושבט דאנג - היה עסוק בלהתגונן. אני הכי אוהבת שבוקי סותר את עצמו - מה שקורה כל רגע, כי הבן אדם הזה הוא סתירה אחת גדולה, ואומר:" מר תורג'מן היקר, זה המשחק ומי אתה שתקבע מי שורד יותר טוב". שנייה אח"כ בטסטמוניאל, הוא קורא לתורג'י "ג'וק ופישר בן 25 שלא יודע כלום מהחיים שלו", כאילו גבר בן חמישים פלוס הוא טוב יותר... פוסל במומו פוסל. בוקי טוב בלהתבכיין על מה שעושים לו ואומרים לו (בוו בוו בוו), אבל כשזה מגיע בלרדת, ללכלך,לצחוק ולספר סיפורים מביכים על אחרים, יש לו איזה מן ניצוץ בעיניים, כאילו הבחור נולד בשביל להיות כתב רכילות ולא כתב פלילי!!!
אז אחרי שמשה הכריז ש"ראשו של המלך נכרת", ואיתי נשבע שוב בכל היקר לו שליבו נשבר (זו לא הפעם ראשונה שאיתי נשבע בכל היקר לו שליבו נשבר בגלל משהו רע שהוא עשה לחבר שבט - ראה ערך משה המשרת...) התחילה משימת הפרס או יותר נכון משימת הנקמה של תורג'י. איתי נלחם בכל הכוח, אבל נראה שלב אוהב לא יכול לנצח לב שבור ... וכך - איתי (תורג'י) ניצח את איתי (שגב). אותו שגב בכה, ועזאם זכה להשוויץ במכתב של אריק שרון. מה לעזאזל קשור מכתב מאריק שרון למזכרת מהבית? תהרגו אותי לא יודעת. אבל גם כל הקטע של ה-"כבוד כבוד כבוד" של עזאם, לגמרי הזוי בעיני. ת'כלס, אני מאנשי היוגה ("יוגה זה שטויות ומיץ עגבניות" - עזאם ברגע מכבד במיוחד את האחר...) אז מה אני מבינה בכבוד.
מה שקרה בהמשך הפרק, זו הפתעה אחת גדולה! בעקבות הפרומו שקדם לפרק, התחלתי לרשום על הדפים שלי (טיוטות פרה טור) כל  מיני דברים לא טובים על תורג'י. חשבתי שאני כבר יודעת את הסוף כאשר הוא חזר מהמפגש עם משה בביקתה עם בשורות לא כשרות. חשבתי שתורג'י לקח דוגמא לא טובה משבט דאנג, ותכננתי לכתוב דברים כמו: שהתלמיד (תורג'י) מוכן, המורה (שבט דאנג) מגיע. או משהו בסגנון -  מכל מלמדיו השכיל הבחור. כמעט התפוצצתי כשבסוף המשא ומתן -הלא משאי ומתני במיוחד, תורגי אמר למשה:"תשמור על האמת שלך". זה עוד לא היה השיא, כי כאשר הוא הניח תפילין, כבר הייתי משוכנעת שעוברת לברית עם עזאם! זה לא יכול להיות. הבן אדם הזה אולי נמוך, אבל אין סיכוי שהוא יצא כזה קטן, ועוד מול כל עם ישראל? מה ששבט דאנג עשה, היה "בית הספר לשקרנים מתחילים" לעומת מה שתורג'י תכנן עבורם. זה היה מהלך יותר גאוני מגאוני, או יותר נכון - תורג'י מביים לנו סרט חדש, והפעם סרט מצוייר – טינגגג...
לא היו צריכים הרבה טייקים. אנה, ענת ותורג'י ביצעו את תרגיל "על -א - קזאם + דאנג" בצורה מושלמת וראויה להערצה – הבימה תאילנד! אפילו אחרי הניצחון המתוק של השבט ה"מפולג", את שתי הכוסיות והשמן והרזה, הם לא הסגירו את עצמם ושמרו על איפוק. החשיפה המפתיעה של ה"שקר הגדול" של תורג'י, תפסה את הדאנגים בהלם, כאילו הם לא עשו בעצמם תרגיל מסריח לפני פחות מיממה. בשביל בוקי - זה היה אוכל ועוד סיבה להוציא כמה קללות (כאילו הוא צריך סיבה). בשביל איתי - המליון הרגיש אפילו עוד יותר קרוב. נטלי - כבר דמיינה מה היא תלבש בגמר. משה מרגע לרגע מבין שהוא פשוט לא מחובר ליקום הזה, ויוליה? עוד לא ממש מצאה את מקומה ועכשיו יש לה היזדמנות לבחור: האם היא עם השקרנים? או עם השקרנים? ואבן נייר ומספריים...
אושרי הגיע למשימת התקווה עם הראל ונתן מונולוג מדוייק על איך הוא רואה את המשחק. הוא הגזים מעט עם ה"מודה מודה מודה" להורי שהביאני עד הלום, אבל אחרי מה שעשו לו - כל נאום יתקבל בברכה! איתי, החבר הטוב שנשבע נשבע נשבע כל רגע כמה הוא אוהב את חברו הטוב אושרי, עשה פרצופים מזלזלים, ירד על הנאום של אושרי - "אם הוא היה זוכה ב"בופור" זה מה שהוא היה אומר", והוכיח לכולם, חוץ מלעצמו, שאם חברים כמותו עדיף חודש בכלא המיצרי...  אני מתה לראות מה הולך להיות שם וכמה רחוק הם יקחו את זה. עצוב להגיד, אבל ההדחה של אושרי התחילה את המשחק וסיימה את הקייטנה של דאנג ומשחקי הגבר גבר/כבוד כבוד של שבט טיניום. "שואו טיים" - טינגגג!

יום שני, 11 ביוני 2012

"על - א - אושרי"

שבט טיניום עושה תרגיל "על -א -קזאם" לעזאם, ושבט דאנג עשה - "על- א -אושרי" לאושרי, והוכיח שחברים יש רק באגד, ואם אתה סלב, אתה כנראה לא נוסע באוטובוס, אז גם זה לא בטוח.... שבט שלם, שראה יותר מידי הישרדות בחייו, שם ללעג את מייסד השבט, והדיח אותו במסיבת הפתעה מועצתית. הם לא רק הדיחו אותו, הם דאגו שזה יהיה הכי מפתיע, הכי כואב והכי משפיל. הוא הגיע עם הכי הרבה ביטחון למועצה וקיבל שליכטה לפנים מהדייסה שהוא חשב שהוא בישל לבוקי: "צריך לעשות שיקוליים שהם יותר שכלתניים", הוא אמר, כמו רגיעון של הדס - נינוח ובטוח במקומו. כנראה שהשכל לא כל כך עובד כשאתה מפוצץ בביטחון עצמי...הוא לא האמין שזה קורה לו ולדעתי חכה שיגאל שילון יצוץ מאחורי איזה לפיד ויגיד לו:" פיספסת אה או אה או...". אבל לא יגאל, ולא יהודה ברקן וכמו שאומרים:" חייך, אכלת אותה!!!"
בהישרדות סלבס היתה שרשרת מזון מאוד ברורה, שבראשה עמדו אושרי ותורג'י. כל הנתינים, בעידודו של ליצן החצר - איתי, החליטו שנשבר להם שהברור כל כך ברור, והם רוצים להפוך את היוצרות. המהלך מובן לחלוטין. צריך להיות ממש סתומים בשביל להשאיר את אושרי לחבור לתורג'י ואנה. מה שלא ברור, זה איך אושרי לא חשב על זה בעצמו? איך הוא לא הבין שאם הוא היה הם, הוא היה דואג להעיף את עצמו על הסירה הראשונה לאי התקווה ויפה שעה אחת קודם... או שאושרי ממש תמים, או שהוא באמת חשב שחבורת הסלבים הלא ממש סלבית הזו - שמתהדרת בעבר מפואר (במקרה הטוב) והווה מנוכר, תפרגן לו את הגמר. היה רגע קטן במועצה, שהיתה לו הארה קטנה כאשר הוא אמר, שלקבל מחמאות ותואר מנהיג משמעותו זה שחגים מעליך... אז זהו, שלא רק חגים מעליו כמו נשרים סביב הטרף, הם כל כך באופורייה מהמהלך, שהם שכחו שיש לו אח תאום שינקום את דמו. ודבר נוסף שהם שכחו, זה שיש מצב שרוחו יכולה עוד לחזור ולעשות להם "נעם טור".... מה שהפריע לי זה לא ה"מה" – כי זה היה מהלך מבריק של איתי, זה ה"איך"! הביכיפית לא היתה צריכה כל רגע לדבר איתו על ההדחה הקרובה, לשחק אותה בת ברית ואח"כ לשים את שמו על הפתק מבלי להניד סיליקון (זה היה קריפי איך שהיא הזיזה לעצמה את השתלים...) והבחור עם בעיות העיכול, לא היה חייב לגרום לאושרי רגשות אשם רק בשביל לשעשע את עצמו, ועוד לשבת במועצה ולזמר את "שירת ברבור" הכי לא ברבורית בעליל – הבנו בוקי אתה מגעיל את השועלים ויש לנו עיניים, אנחנו לא חייבים שתתאר לנו את זה עונה שלמה... אשכרה נשארו שם חבורה של חלשלושים חסרי יכולת ויש מצב שההפקה היתה צריכה לשנות את כל המשימות הבאות ולהתאים אותם לחבורה הסמרטוטית הזו.
במקום אחר לא רחוק משם, תורג'י ועזאם נתנו את ה"פייט" של החיים באמתלה של להשאיר את הראל או את מיכל במשחק. זה היה משחק של מי הוא ה"גבר גבר" של השבט – עזאם עזאם או תורג'י תורג'י. לא ברור איך עזאם ניצח. אולי זו דרכו של עולם לאזן את האגו של תורג'י, למרות שבמקרה של תורג'י המכות לאגו לא ירגיעו וימתנו אותו, אלא רק יעירו איזו חיה קטנה רדומה, שמוכנה לעשות הכל בשביל לנצח...
אפרופו חיה, בוקי חזר שוב לעדכן את השבט במצב "מספר 2" שלו. הוא הרגיע את כולם כאשר הביא את הבשורה, שגוף האדם, או יותר נכון גוף הבוקי, הוא מכונה נפלאה, והמצב שלו כבר לא משפריץ... ואותו הם משאירים??? בכלל בוקי הוא כאילו שני אנשים: האחד, אני מוצאת עצמי מרחמת וחומלת עליו, ובא רק לחבק ולהגן עליו מפני השורדים הצעירים והרעים, והשני, אני רק רוצה לשלוח אותו באמת למחלקה גריאטרית א' באיכילוב - אבל מחלקה סגורה, לא כזו שאפשר לצאת ממנה ולעשות סיבובים עם מגפון בעיר הסקס, סמים, אלכוהול ופשע...
מה שבטוח מי שבזמן האחרון מרגיש על גג העולם זה עזאם: הוא היה מבסוט מהכל העינטוזים של הבנות במשימת הפרס ובפרט כאשר אנה  קיבלה כדור בין השדיים הוא פרח מאושר כאילו הוא זכה במשימת הפרס פעמיים. ענת "סומכת" עליו ורוצה לעשות איתו ברית - לפחות זה מה שהוא מאמין, תורג'י לא מפסיק להפסיד לו במשימות, ואושרי - שהוא המועמד הצפוי לזכייה, הלך לאי התקווה. אם יש אלוהים בשמי תאילנד, אז כרגע הוא בצד של עזאם. כל השאר די סובלים: אנה - מעקיצות בתחת, תורג'י - מהפסדים מול עזאם ומזה שלאנה יש עקיצות בתחת, ענת מזה שהיא מרגישה שהיתושים לוקחים אותה כמובן מעליו ועוקצים רק את התחת של אנה...וכל שבט דאנג נשאר בלי סיר כאילו הם בכלא המצרי... אני מחכה כבר לראות מה יקרה באיחוד בעיקר שאושרי לא שם. יהיה מעניין האם היורמים יחברו לעזאם, האם הכוסיות יחברו לתורג'י (בעיקר אחרי שאנה כועסת על נטלי שגנבה לה את אסטרטגית הענטוז...) וכמה זמן נשאר לבוקי לקדוח בימים ולנחור בלילות...
אם חושבים על זה, באף עונה של הישרדות, לא היו אנשים שהיו ממש חברים טובים, והדיחו אחד משלהם בשלבים שלפני האיחוד. תמיד היתה צביעות, תמיד היתה תחרות, אבל לא היתה בגידה מהסוג הזה. בעבר היה אולי אחד שזיגזג מברית אחת לברית אחרת ,אבל חבורה שלמה של אנשים, ששמו פס על ברית עם חבר בשביל עוד כמה דקות מסך וסיכוי לא גבוה לזכות במיליון? זה עוד לא קרה. חבורת "היפה והחנונים" וההוא שחייב "לרדת בגדול", השמיעו את ה"דה וייס" שלהם, והתחילו מחדש, כשכל הקלפים נטרפו, את "המרוץ למילון" שלהם. ואושרי לעומתם, ימצא את עצמו עם "כוכב נולד" שינגן וישיר לו " 24/7". הוא "ירקוד עם כוכבים" בשמיים בציפייה לנקמה. רק תורג'י המסכן הולך ממש להתבאס כשהוא יבין מה עשו ל"אח הגדול" שלו... מזל שעדיין יש לו את אנה שגורמת לו להרגיש "הרווק"!



יום ראשון, 3 ביוני 2012

המצ'טה לא הכי משוננת על האי

הפרק נפתח בהמשך סאגת הכביסה. עזאם לא התרצה, והשבט כולו נשאר בג'יפתו. בוקי- מי שרגיל לג'יפה של עצמו, הכריז שהדבר שהכי חשוב, הוא לשמור על כבוד האדם, ולכן עאזם לא צריך לשרת אף אחד. הם פשוט שכחו שהם במשחק טלוויזיה, בו כולם שווים, בו אין מעמדות, אין מגזרים, אין אפילו חשיבות מגדרית ו - "כולם בשביל אחד אחד בשביל כולם" ( כן כן, קצת כמו בצבא...). לעזאם היתה הזדמנות לתת, והוא בחר להישאר עם כבוד נקי ושבט מלוכלך... שיבושם לו, או יותר נכון שלא!
השבטים הגיעו למשימת החסינות כאשר האחד היה מחויך וריחני והשני מסריח ועצבני. הסיפורים על המקלחת המענגת והמרעננת של משה לא תרמו למצב הרוח של דאנג, אבל תרמו לרוח הקרב של המסריחונים וכך טי-ניום מצאו עצמם שוב צועדים למועצה. עזאם זעם לקח את כל המשימה הזו, כמובן, שוב למקום האישי, ונלחם ראש בראש בתורג'י. הוא ניצח בקרב, השאלה מי ינצח במלחמה...
למרות ההפסד, טי-ניום חזרו לביתם די רגועים. חוץ ממיכל, שהיה ברור לכולם שהיא זו שהולכת. ברור זה דבר אחד, ולהגיד לה את זה בפרצוף זה דבר אחר לגמרי. הרי זה כבר ידוע מראש, אז למה לא לתת לזה פשוט להיות ולשבת בשקט? למה לגרום למיכל להרגיש יותר רע ממה שהיא מרגישה, ועוד להסוות את היוהרה באבירות עתידית בלתי ניתנת להוכחה - "אני אתאבד בשבילך ואתן את כל מה שיש לי בשביל שתחזרי לפה"... משה לא יכל להגדיר את תורג'י טוב יותר כשאמר: "יש לו מן יהירות מובנית, זה חלק מהקסם שלו". קסם לא קסם ,תורג'י יצא הפעם, המצ'טה לא הכי משוננת על האי!! יש דברים שהשתיקה יפה להם וגם הענווה – תכונה שתורג'י חייב לאמץ. בכלל אני חושבת שאם היו שמים חצי מהפאסון של תורג'י אצל משה, וחצי מהצניעות של משה אצל תורג'י, היה יוצא אחלה גבר. אבל אנחנו לא בונים פה אנשים חדשים, רק מדיחים אותם ואם תורג'י לא היה מנצח במשימת החסינות, הוא היה חווה על בשרו את - נקמת "קליפת השום" (משה), "כעסה של אישה נבגדת" (ענת) ואמא של טומי (טומי משום מה נכנס לאסטרטגיה של מיכל), זה ככל הנראה היה משנה את הדרך הכל כך סלולה של "תורג'י את אושרי" לעבר המליון, אבל זה היה משאיר את אנוצ'קה עם שם חיבה חדש ללא בן זוג, ואת שבט טי- ניום עם שלוש בנות ועזאם אחד, והן לא אשתו, ולא אחותו, ולא קרובות משפחה שלו, אז מה לעזאזל הוא יעשה איתן?
הרומן מתחיל להתחמם ולהתחמם ולחמם עליהם את ענת. אני יכולה להבין שכשאת רחוקה מבן זוגך קשה לך לצפות בזוג מתוק ודביק מול הפרצוף שלך. אבל מפה ועד להרגיש מובנת מאליו ונבגדת? את מבינה שזה לא שאתם באמת שלישייה, ומותר לתורג'י לחשוק במישהי אחרת נכון? אם כבר מישהו צריך להרגיש נבגד זה אושרי - ששמר לתורג'י אמונים גם מאחורי גדר ההפרדה... ענת הגזימה בתגובה שלה, הגזימה בקנאה שלה, ובכלל היא אישה מוגזמת! אנה ותורג'י, מהצד שלהם, מאוד לויאליים לענת. הם לרגע לא מדברים על עצמם כזוג. השלישייה בעיניהם היא קדושה - כמו משפחה. אבל ענת קצת הלכה לאיבוד. יאמר לזכותה של מיכל שהיא ידעה לנצל יפה את המומנטום הנבגד. אבל כנראה שהברית התל אביבית נצחה את הברית האימהית, שיותר מתאימה לאיזה ג'ימבורי מאשר להישרדות...
בצד השני, עזאם מדבר על פרישה. הוא לא רוצה לחזור להיות עם תורג'י על אותה חלקת אדמה. בוקי אומר לו שזה נופש, עזאם חושב שזה עונש, אז בוקי מתחיל להסביר לו למה הוא צריך להעריך את מה שיש סביבו: הנוף של תאילנד, הנוף של התחת של נטלי, הנוף של התחת של יוליה, הנוף של התחת של אושרי- סליחה התכוונתי הפסל של אושרי (זה שכמעט והיה). עזאם רק שמע שיכול להיות שמישהו קיבל איזו הכרה יותר ממנו, והפיוז שלו שוב נדלק. הוא לא הבין מה בדיוק אושרי עשה שהגיע לו פרס (כמעט), ואז, שהוא הבין שמדובר בפסל ה"אוסקר", עבור הסרט "בופור", הוא פצח בנאום עזאמי טיפוסי: "אתה יושב, ליד האיש, שהדליק משואה"... בוקי העיז להכניס באמצע הנאום:" נכון, נו אז מה?".. ועזאם המשיך:"זה יותר טוב מאוסקר! בעיני אם נעשה סקר, אני יותר סלב מאושרי ואוסקר לא מעניין את אזרחי מדינת ישראל". או קי, אז עזאם רצה סקר, אז עשיתי סקר, (גוגל) ונכון שעזאם מאוד מקובל - עם כ- 2.5 מליון אזכורים בגוגל. אבל אושרי כהן, שלא הדליק משואה, הבעלים הגאה של כ- 8 מיליון אזכורים... נראה לי שאושרי ניצח אותך עזאם. ועוד משהו עזאם, טקס האוסקר בהשתתפות נבחרת ישראלית יותר מעניין מאשר טקס הדלקת משואות ביי פאר! אולי אתה מדליק משואות אבל אושרי פשוט מדליק!!
מועצת השבט היתה טיפול פסיכולוגי של משה. הוא איש מבוגר יחסית, שנראה כמו נער, שרוצה להיות תורג'י. כל כך הרבה רגשי נחיתות, כל כך הרבה קושי וחוסר קבלה עצמית. הוא מתוסכל מגילו, ממעמדו, מגופו ומעצמו באופן כללי, ואיפה ד"ר אילן רבינוביץ' שיפתור לנו את הבעיה עם כמה ציפרלקס ואולי ישכנע אותו שרומן עם ענבל גבריאלי מאוד יעזור לו להישאר... בעצם ענבל הלכה, והיא גם לא היתה שמה עליו, כי היא פשוט לא צריכה אף אחד חוץ מאת ענבל: "אני שלמה עם ענבל, מחבבת מאוד את ענבל, מעריכה את ענבל וכיף לי עם ענבל ורק איתה" – עוד אחת שמוציאה מהפה כל מה שעובר בראש היהיר שלה מבלי לחשוב שאח"כ ישדרו את זה...
חבורה של אנשים כל כך קיצוניים שבעצם הם סוג של מראה של כל החברה שלנו. הליהוק כל כך טוב וכל כך נכון, גם באופן פרטני וגם החיבור בין כל הטיפוסים השונים הללו. להכניס את עזאם, הביא את התוכנית, ואת עזאם עצמו, למקומות שהם לא תארו שהם יגיעו אליהם. הניגודיות של תורג'י ומשה, גורמת לך לשאול את עצמך, מה טוב יותר. מקבץ נשים יפות ביחד, זה הרבה יותר גרוע משק של נחשים, זה יותר כמו קן צרעות. מלך הילדים במילואים, שלא התבגר ולא במבין למה כולם אומרים שהוא לא התבגר, ובוקי נאה שהתחיל בהיסטריה, וכל יום שעובר הוא רגוע יותר, כי חזקים ממנו פיזית ואסטרטגית נפלו לפניו אז הוא יכול לשון בשקט. אני לא מבינה איך הם בכלל מצליחים לערוך את התוכנית? בטח יש להם טונות של חומרים - רק על ענבל לבדה אפשר לעשות סדרה. זו עונה מעולה עבורנו, וקצת פחות עבור אותם ידוענים שרובם הופכים לידוענים לשמצה... אין לי מושג מי הסלב ה"אמיץ" שיסכים להגיע לעונה הבאה... בעצם אין מה לדאוג, אם יש דבר שאנשים עם אגו בטוחים, זה שלהם זה לא יקרה!