יום אחד באמצע החיים, מחליט בחור נחמד -שחקן קולנוע, סדרות ותיאטרון, לעשות פסק זמן ,לקחת חופש מהמרוץ של החיים וללכת על טירוף מסוג אחר - הישרדות VIP. הוא לקח את החבר הכי טוב שלו - בעל תארים דומים להפליא ויחדיו הם יצאו לחוויה של פעם בחיים. הבחור חשב שיהיו קטעים, סביר להניח שתאר לעצמו שזה לא הולך להיות פשוט וקל, אבל בסה"כ מה כבר יכול לקרות לו כשהוא נמצא בין חברים?? ואז זה קרה. הוא הוכתר למלך מבלי שבכלל חתר לתואר. המלך היה סובלני לנתיניו - אולי בגלל העובדה שלא ממש הזיז לו שהוא מלך - הוא באמת רצה לעשות fun. ליצן החצר חזה את העתיד והבין שכאשר יתרחש איחוד הממלכות, המלך כבר לא יהיה חפץ בעיקרו. הוא החליט להקדים בגידה להדחה. וכך, במהלך יום רגיל של מלוכה כפויה, ומסתבר גם כפויית טובה, הדיחו את המלך ההמום והכתירו את ליצן החצר למלך החדש. כל זה קרה בגלל או בזכות "גול"! אותו גול ניצחון, ראשון בחיים שליצן החצר הצליח להבקיע. אותו גול, התגלגל מרגע של אושר, שהתעצם לגאווה גדולה, שהתחלפה בעליה של שתן לכיוון הראש והסתיים בשגעון גדלות. מי יודע? אולי משגעון גדלות יהיה גם שגעון התבגרות, ואז כל ההדחה הזו לא היתה לשווא...
הרגע בו תורג'י גילה שהחצי השני שלו במשחק איננו, היה מבויים היטב. קודם כל ההפקה החליטה להציב את שבט טיניום במקומם, ורק לאחר מכן צעדו הדאנגים - נטולי המלך המודח, בבושת פנים, לאזור ההתכנסות הזוארצית - בכל זאת, אי אפשר לוותר על כמות לא מבוטלת של ריאקשנים של תורג'י בסיטואציה כזו. הם הגיעו אחרי שהם חפרו אחד לשני על כמה כאבה להם ההדחה - כאב שהתחלף מהר מאוד בתרוצים: "שלא ישכח איך הוא שיקר לג'מצ'י" אמר איתי, כאילו "משקר לשקרן פטור"... אז עכשיו לעמוד מול תורג'י? זה כמעט כמו לעמוד שוב מול אושרי ברגע ההדחה.
תורג'י היה בהלם, עזאם היה במצב של אושר עילאי ולא הצליח למחוק את החיוך מהפרצוף ה(ממש לא)מכובד שלו. ענת חשבה שזה פשוט נורא, אבל אבל ברכה את השבט המדיח על זה שאולי הם פשוט שחקנים טובים מהם, ושבט דאנג - היה עסוק בלהתגונן. אני הכי אוהבת שבוקי סותר את עצמו - מה שקורה כל רגע, כי הבן אדם הזה הוא סתירה אחת גדולה, ואומר:" מר תורג'מן היקר, זה המשחק ומי אתה שתקבע מי שורד יותר טוב". שנייה אח"כ בטסטמוניאל, הוא קורא לתורג'י "ג'וק ופישר בן 25 שלא יודע כלום מהחיים שלו", כאילו גבר בן חמישים פלוס הוא טוב יותר... פוסל במומו פוסל. בוקי טוב בלהתבכיין על מה שעושים לו ואומרים לו (בוו בוו בוו), אבל כשזה מגיע בלרדת, ללכלך,לצחוק ולספר סיפורים מביכים על אחרים, יש לו איזה מן ניצוץ בעיניים, כאילו הבחור נולד בשביל להיות כתב רכילות ולא כתב פלילי!!!
אז אחרי שמשה הכריז ש"ראשו של המלך נכרת", ואיתי נשבע שוב בכל היקר לו שליבו נשבר (זו לא הפעם ראשונה שאיתי נשבע בכל היקר לו שליבו נשבר בגלל משהו רע שהוא עשה לחבר שבט - ראה ערך משה המשרת...) התחילה משימת הפרס או יותר נכון משימת הנקמה של תורג'י. איתי נלחם בכל הכוח, אבל נראה שלב אוהב לא יכול לנצח לב שבור ... וכך - איתי (תורג'י) ניצח את איתי (שגב). אותו שגב בכה, ועזאם זכה להשוויץ במכתב של אריק שרון. מה לעזאזל קשור מכתב מאריק שרון למזכרת מהבית? תהרגו אותי לא יודעת. אבל גם כל הקטע של ה-"כבוד כבוד כבוד" של עזאם, לגמרי הזוי בעיני. ת'כלס, אני מאנשי היוגה ("יוגה זה שטויות ומיץ עגבניות" - עזאם ברגע מכבד במיוחד את האחר...) אז מה אני מבינה בכבוד.
מה שקרה בהמשך הפרק, זו הפתעה אחת גדולה! בעקבות הפרומו שקדם לפרק, התחלתי לרשום על הדפים שלי (טיוטות פרה טור) כל מיני דברים לא טובים על תורג'י. חשבתי שאני כבר יודעת את הסוף כאשר הוא חזר מהמפגש עם משה בביקתה עם בשורות לא כשרות. חשבתי שתורג'י לקח דוגמא לא טובה משבט דאנג, ותכננתי לכתוב דברים כמו: שהתלמיד (תורג'י) מוכן, המורה (שבט דאנג) מגיע. או משהו בסגנון - מכל מלמדיו השכיל הבחור. כמעט התפוצצתי כשבסוף המשא ומתן -הלא משאי ומתני במיוחד, תורגי אמר למשה:"תשמור על האמת שלך". זה עוד לא היה השיא, כי כאשר הוא הניח תפילין, כבר הייתי משוכנעת שעוברת לברית עם עזאם! זה לא יכול להיות. הבן אדם הזה אולי נמוך, אבל אין סיכוי שהוא יצא כזה קטן, ועוד מול כל עם ישראל? מה ששבט דאנג עשה, היה "בית הספר לשקרנים מתחילים" לעומת מה שתורג'י תכנן עבורם. זה היה מהלך יותר גאוני מגאוני, או יותר נכון - תורג'י מביים לנו סרט חדש, והפעם סרט מצוייר – טינגגג...
לא היו צריכים הרבה טייקים. אנה, ענת ותורג'י ביצעו את תרגיל "על -א - קזאם + דאנג" בצורה מושלמת וראויה להערצה – הבימה תאילנד! אפילו אחרי הניצחון המתוק של השבט ה"מפולג", את שתי הכוסיות והשמן והרזה, הם לא הסגירו את עצמם ושמרו על איפוק. החשיפה המפתיעה של ה"שקר הגדול" של תורג'י, תפסה את הדאנגים בהלם, כאילו הם לא עשו בעצמם תרגיל מסריח לפני פחות מיממה. בשביל בוקי - זה היה אוכל ועוד סיבה להוציא כמה קללות (כאילו הוא צריך סיבה). בשביל איתי - המליון הרגיש אפילו עוד יותר קרוב. נטלי - כבר דמיינה מה היא תלבש בגמר. משה מרגע לרגע מבין שהוא פשוט לא מחובר ליקום הזה, ויוליה? עוד לא ממש מצאה את מקומה ועכשיו יש לה היזדמנות לבחור: האם היא עם השקרנים? או עם השקרנים? ואבן נייר ומספריים...
אושרי הגיע למשימת התקווה עם הראל ונתן מונולוג מדוייק על איך הוא רואה את המשחק. הוא הגזים מעט עם ה"מודה מודה מודה" להורי שהביאני עד הלום, אבל אחרי מה שעשו לו - כל נאום יתקבל בברכה! איתי, החבר הטוב שנשבע נשבע נשבע כל רגע כמה הוא אוהב את חברו הטוב אושרי, עשה פרצופים מזלזלים, ירד על הנאום של אושרי - "אם הוא היה זוכה ב"בופור" זה מה שהוא היה אומר", והוכיח לכולם, חוץ מלעצמו, שאם חברים כמותו עדיף חודש בכלא המיצרי... אני מתה לראות מה הולך להיות שם וכמה רחוק הם יקחו את זה. עצוב להגיד, אבל ההדחה של אושרי התחילה את המשחק וסיימה את הקייטנה של דאנג ומשחקי הגבר גבר/כבוד כבוד של שבט טיניום. "שואו טיים" - טינגגג!
