מה זו בכלל אהבה? האם אהבה זה אושר? הרי יש כל כך הרבה אנשים שכביכול נמצאים במערכת יחסים ארוכה ולא מאושרים, אז זו אהבה? האם בשביל לאהוב את האחר אתה צריך קודם כל לאהוב את עצמך? או זה שמישהו אחר אוהב אותך זה מה שבכלל גורם לך לאהוב את עצמך? האם זו הרגשת הביטחון שיש מישהו לצידך שהוא החבר הכי טוב שלך? או שאלו הפרפרים בבטן שאתה רואה אותו? ולמה לנו לאהוב בכלל אם זה יכול להיגמר בכאב? אולי עדיף לנו להיות לבד בשביל להגן על אותו הלב?
פגשתי לא מזמן אקס בן שנה. שנה וחצי היינו ביחד ושנה אחרי נפגשנו לקפה. מצאתי את עצמי תוהה למה זה באמת נגמר? האם כי הפסקנו לאהוב או שפשוט הגענו למסקנה שאנחנו לא צריכים יותר להיות ביחד בגלל אלף ואחת סיבות (כשמחפשים סיבות למה לא להיות ביחד תמיד מוצאים). שאלתי אותו אם הוא היה חוזר אלי, והוא קצת היה בהלם ואמר שכעיקרון הוא לא חוזר אחורה. אחורה? הרי כל דבר שמתחילים מחדש, לפי דעתי, הוא הליכה קדימה ולא אחורה, האם באמת אפשר להמשיך קדימה עם מישהו מאחורה?
לא שאלתי את השאלה במשך שנה כי זה לא שאני חושבת עליו, יש תקופות שאפילו אני לא זוכרת שהיינו ביחד, אבל באותו הרגע, שהוא ישב מולי כל כך מוכר, אמרתי לעצמי למה לא בעצם? אני לבד כי לא הצלחתי להתאהב בשנה האחרונה, וגם הוא עבר בחורה או שתיים ולא נתפס, אז אולי מהמקום של האופציה הכי פחות גרועה שאלתי את זה? המורה שלי בקורס למשא ומתן אמר שאתה לא צריך לבחור באופציה הכי פחות גרועה, כי זו עדיין לא האופציה הטובה אבל מאיפה אני יודעת אם תגיע האופציה הטובה? ומה זו בעצם האופציה הטובה? כשאתה לבד הרבה זמן, אתה מפסיק להאמין שהיא תגיעה. אתה חי עם עצמך, מתרגל ללבד שלך ולא מצליח לראות מישהו אחר נכנס לחייך. מישהו שמכיר ואוהב את כל השטויות והפסיכוזות שלך, יודע כל פרצוף מה הוא אומר, יודע לשמוח איתך, יודע להתרחק כשאתה במצב רוח לא טוב ואפילו עוזר לך לצאת מהבורות שאתה נופל אליהם. אז למצוא מישהו כזה מהתחלה? בגלל זה אנשים לפעמים מעדיפים את המוכר עם כל הפאקים שלו, כי הוא פשוט כבר מוכר ואתה יודע איך להסתדר עם המוכר הזה, גם אם לפעמים הוא לא הדבר המושלם עבורך. ומה זה בעצם מושלם? הרי כל המערכות מסביבי רחוקות מלהיות מושלמות והן עדיין עובדות. אתה מצליח לשים בצד את כל הדברים הפחות טובים ומתמקד בדברים הטובים, מתאים את עצמך לצד השני והוא מתאים את עצמו אליך, ואתם נפגשים במקום נוח באמצע. אז נוח זו אהבה?
אין לי תשובה מה זו אהבה ואיך היא צריכה להראות, אני רק יודעת שלהיות לבד זו האופציה הכי פחות טובה. תמיד יהיו דברים קשים ופחות טובים בחיים, אבל יותר מנחם זה לעבור אותם בשניים. תמיד יהיו לבטים שאולי יכולנו להשיג משהו יותר טוב, אבל זה לא נכון, כי גם כשנמצא מישהו כביכול יותר טוב יצוצו אותן בעיות, ואותם משקעים, ושוב לבטים ושוב תהיות, אז מתי זה נגמר אם בכלל? כנראה שאף פעם לא. כנראה שבסופו של דבר אנשים מתפשרים על מה שלפחות בהתחלה נראה להם מתאים ונכון ואח"כ מסתכלים יחד לעבר העתיד, מוצאים שאיפות משותפות ומבינים שתמיד הדשא של השכן ירוק יותר, אבל איזה כיף שגם לנו יש דשא...
אז עכשיו אני נמצאת בנקודה נטולת דשא, וכשאמצא לי דשא ירוק ונחמד אטפח אותו כי הוא יהיה הדשא שלי. אקווה שגם בתקופות של בצורת כאשר הוא יצהיב, אוכל לראות ביחד איתו עתיד ירוק יותר, עם קצת פרחים ורודים ואולי כמה ילדים שישתעשעו עליו. אין לנו ברירה אלא להאמין באהבה, גם אם אנחנו לא בדיוק מבינים אותה, כי בלעדיה אין לנו אוויר לנשימה ובלי אוויר לנשימה אין חיים, ובלי חיים אין סיכוי להתאהב וחוזר חלילה... אז אולי אני לא מבינה אהבה מה היא, אבל אני רוצה אחת כזו, שתהיה רק שלי כדי לא להבין אותה...
