סרטי רומנטיקה בדיונית

חזרתי עכשיו מהסרט "סילווסטר בניו יורק". אותה גברת בשינוי שחקנים של " יום האהבה" מלפני שנה ובטח רפליקה של רבים לפניו. מלא ידוענים שחלקם נשכרו במאות אלפי דולרים בשביל להגיד שורה אחת, אלפי ניצבים והשקעה כספית שבטוח תכפיל את עצמה תוך שבועיים באקרנים. סרט קיטש רומנטי וחביב שתמיד יש לו מקום בחיינו, כי תמיד יהיו בחורות שירוצו לרכוש כרטיס לשעה וחצי של מציאות אחרת.

הסרט גרם לי לחשוב על החיים שלי ועל המציאות שלנו. שנים שאני מכורה לקומדיות רומנטיות דביקות ומלוקקות, בטוחה שעוד רגע אחד מגיע הנסיך על הסוס הלבן להציל אותי מקומדיות של טעויות שנקראות חיי, ולקחת אותי למקום שכולו טוב, אושר,רומנטיקה ואהבה אין סופית. לשם שינוי משהו בסרט הזה, אולי בגלל ריבוי הסיפורים הלא הגיוניים בעליל, גרם לי להבין שכל הרומנטיקה מהאגדות הזו הרסה לי את החיים. אם נלך אחורה בזמן אז גם האגדות האהובות עלי כילדה לא תרמו מי יודע מה, אחרת אני לא יכולה להסביר איך עד לא מזמן עדיין האמנתי ב- happily ever after  וכל הבולשיט הזה. אני יושבת שנים ומאכילה את עצמי בכל מיני פנטזיות הוליוודיות, מזילה דמעה במקום שבו תוכננו להוריד לנו דמעות כולל בעוד כמה קטעים שרק אני ועוד כמה סתומות כמוני יכולות לבכות, ומקווה בכל מאודי שגם לי זה יקרה. "מקווה", זו לא המילה הנכונה, כי לקוות תמיד אפשר. אני באמת האמנתי שזה אפשרי. לא! זה לא אפשרי! וגם אם הייתי מגיחה לאוויר העולם למשפחה אמריקאית מפוצצת בכסף והיו קוראים לי ג'ניפר, הייתי נוסעת ברכב פתוח ולחברתי הטובה היו קוראים פריס הילטון, גם אז החיים שלי בטוח לא היו סרט הוליוודי.הסרטים הללו הם לא מציאות אחרת, הם מציאות לא קיימת.

קצת מוזר שרק לאחרונה הבנתי שזה לא קיים כי יש מאחורי שנים שמוכיחות אחרת. אבל הסרט הזה ממש, אבל ממש עיצבן אותי. יצאתי משם ובמקום לחייך בטפשות כמו תמיד ולהוציא איזה" אווווווווווווווווווווו" שלקוח גם כן מסרט ("קלולס" או משהו בסגנון), הפעם הבנתי שסרטים כאלו לא באמת עושים טוב, אפילו שזו כביכול מטרתם . סרטים כאלו רק מנציחים את המציאות הבינונית שלנו. ככל שיוצאים סרטים יותר רומנטיים, יותר קיטשיים ויותר לא הגיוניים, ככה החיים שלנו נראים יותר עלובים ובינוניים. אנחנו יושבים (בד"כ יושבות) ורואים סרטים אינפנטיליים שמסיחים את דעתנו מהיומיום המשעמם, ולא שמים לב שזה רק מזיק לנו. נשים חושבות שככה גברים צריכים להתנהג ומנסות לשנות אותם, גברים חושבים שככה נשים צריכות להראות ומנסים להרעיב אותן, ומה הפלא שאנחנו אף פעם לא מרוצים אחד מהשניה? לא מראים לנו מה קורה אחרי ירח הדבש. לא מראים לנו שלכוכבת הקסומה יש קפריזות של מרוקאית כשהיא בימים של לפני המחזור, וגם לה לפעמים יש חצ'קונים. לא מספרים לנו שלבחור המרטיט, בעצם יש קטן ואמא פולניה נוראית... הכל מסתדר שם תמיד על הצד הטוב ביותר. ואז את צריכה אחרי סרט כזה מרגש ודמיוני, לחזור הביתה לגבר שמפצח גרעינים מול משחק כדורגל ושוכח את יום השנה שלכם...

במציאות את לא נתקעת במעלית עם אשטון קוצ'ר ואתם falling madly in love. במציאות גבר לא חוזר אחרי שנה ועושה הכל בכדי שתחזרי אליו, ואת סולחת לו על כל מה שהוא עשה לך. במציאות את לא גרושה עם ילדה בת 15 שמכירה חתיך הורס עשיר וצעיר. מה שבאמת קורה במציאות זה שבמעלית את יכולה להתקע עם השכן השמן האלכוהליסט שלך, האקס מלפני שנה מקסימום ינסה לזיין אותך שוב, וגם בשביל זה הוא לא יותר מיד יתאמץ, ואם את גרושה עם ילדה בת 15, בטוח שאת לא נראית כמו שרה ג'סיקה פרקר אז איך תכירי את אותו חתיך עשיר וצעיר??

לא סתם "סקסטה" שרו לבנות ישראל: " אל תמתיני לו הוא לא יבוא סינדרלה, אל תאמיני לו הוא לא יבוא סינדרלה...". האגדות הקסומות והסרטים הללו רק גורמים לנו לרצות משהו שהוא בכלל לא בר השגה ולכן זה מתסכל!!!

אז פלא שאני חיה בסרט? פלא שאני רוצה להיות כמו ג'וליה רוברטס, מג ראיין, הג'ניפריות, הבת של גולדי הון ועוד כמה מפורסמות אחרות שהיו מתות שהחיים שלהן יראו כמו החיים של הדמויות שלהן בסרטים.

זה די ברור שלמרות הביקורת והנרגנות לא אצליח לגרום לעצמי להפסיק לצפות באדיקות בסרטים רומנטיים, רק שמעכשיו אקרא להם "סרטי רומנטיקה בדיונית", כי אני עדיין רוצה לחוות, ולו רק לשעה וחצי, את כל הבלתי אפשרי הזה, ולהיכנס לעולם שכולו טוב וכולו פנטזיה. אבל תמיד להזכיר לעצמי שזה בסדר שבמציאות שלי הנסיך יגיע על סוס ב'ז, נחיה לנו באושר ומשכנתא. נתאהב, נתרגל אחד לשני, ולפעמים שוב נרגיש מאוהבים, עד שיהיה משבר גדול ביחסים ואולי אפילו נתגרש. אח"כ אסתפק לי כבר, בנסיך נאמבר 2 על חמור סגול. נחיה באושר ובלי משכנתא, אבל עם כולסטרול גבוה ומלא אהבה...

ולסיום אני רוצה לבקש סליחה מכל החברים לשעבר היקרים שלי. דרשתי מכם יותר ממה שיכולתם לתת, אבל זו לא אשמתי שהייתי מכורה לפנטזיה... תקבלו את זה בתור מחמאה שבסה"כ ניסיתי להשוות אתכם לבן אפלק, בראד פיט, לאונרדו דה קפריו ועוד כמה מכוכבי הג'אנר, שגם במציאות שלהם, יש מישהי שחופרת להם כשהם לא מורידים את האסלה בשרותים...