פרק שכולו אוקסימורון אחד גדול. כל הפרק עוסק בנכון לא נכון, בטוב וברע, בחלש ובחזק ולמי יש את הכי גדול כמובן...חבורת אגואים מנופחים, כאשר האחד חולה במחלת הכבוד, השני במחלת השחצנות, השלישי ברגשי נחיתות והרביעי בעל אישיות מפוצלת - הגברים בהישרדות השנה הם משהו מיוחד...
עזאם עזאם זעם באופן ממש מוזגם! הוא לקח את תורג'י באופן אישי וזה הגיע למצב שהוא טען שהיה מעדיף לחזור לחודש בכלא המצרי ולא להיות עם ה"שלישייה" על אותו האי. ישבתי מול המסך, המומה שיוצאות מהפה לבן אדם מבוגר מול מצלמות כאלה מילים מלאות בכוונות אלימות וההפקה לא עושה עם זה כלום. את מעיין חודדה העיפו על הרבה פחות מהאח הגדול! אפילו תורג'י הבין שהוא כבר לא בשליטה על הסרט של עצמו, החליט ששניהם לא יכולים להיות יחד באותו ה"פריים" וצריך לעשות דחוף "קאט". " אני הולך, אני לא מוותר / אם לא אני הולך, אף אחד לא הולך / אני רוצה ללכת, וכולכם צריכים להסכים" חזר על עצמו עזאם, כאילו ללכת להתמקח בבקתה, זו גולת הכותרת של הישרדות... מה קורה פה? לא ידעתי שעזאם הוכתר למלך ישראל? "אני מקווה שאחרי שבירת העצים (הוא היה חייב לעשות משהו עם הידיים כדי לפרוק את העצבים) לא ישבר פה משהו אחר, תיזהרו" – איים אדון עזאם על השבט בלי להניד עפעף, ועדיין אין התערבות הפקתית... "השלב הבא זה שתרביץ פה למישהו"- תורג'י רצה להיות בטוח שכולם הבינו שזו הייתה כוונת המשורר הדרוזי.- " תלך למשטרה ילד"- עזאם ה"בוגר" אמר בזלזול לאותו אחד שהוא עוד שנייה הולך למחוץ. "אני איתי תורג'מן, שחקן קולנוע (חייב להזכיר), שבא להשתתף במשחק הזה, ועזאם עזאם עוד שנייה רוצח אותי במכות. לאן הגענו?" באמת לאן הגענו? איפה גיא זוארץ, איפה ההפקה, איפה איזה נציג מגן חיות שיבוא לקחת את החיה הניאנדרטלית הזו מהמסך שלי!!!
מיכל נבחרה ללכת לבקתת השעשועים וקיבלה הוראה מזעם זעם שאם יש מסחר באנשי השבט הוא רוצה רחוק מהם. רצית, קיבלת! וכך מצא את עצמו עזאם "מודה מודה מודה" למיכל על שהצילה אותו ושלחה אותו לשרת את השבט השני. הוא רק לא כל כך הבין לאן הוא הולך ומה עליו לעשות אבל העיקר שזה יהיה רחוק מתורג'מן. הוא לא לקח בחשבון שבשבט השני יש שיבוט שלו...
מהצד השני של הגדר, בשבט שכביכול שמח יותר, דווקא יוליה עצובה. היא לא רגילה לריב, ומשה מבטיח לה ש"הטובים מנצחים בסוף"... הוא לא סיים להגיד את המשפט והגיע חברו ה"טוב" עם בשורה "טובה", להיות המשרת הטוב בצד של הרעים. "ידעתי שמשה יכול לצאת מהלוזריות שכל כך מפריעה לו..." צודק, הרי הדרך הטובה ביותר להפסיק להיות לוזר היא לשרת ארבעה אנשים אחרים לא? איתי עוד שכנע את משה שזה טוב עבורו, לפחות כאילו הוא שלח אותו ליכטה עם בר רפאלי..." אני נשבע שזה לטובתו, אני נשבע" אמר הליצן השמח, בזמן שהליצן העצוב הלך מושפל לעבר הגדר. שם פגש את הזאב הרשע, אחרי שזה כמעט טרף שבט שלם. זה היה כאילו זו גדר קסמים שכזו - האחד הגיע שמח השני מבואס, האחד הרגיש שסוף סוף הוא יקבל את הכבוד המגיע לו, השני כבר לא זוכר כבוד מהו, ולשניהם חיכתה הפתעה, או יותר נכון בדיוק מה שמגיע להם...
"בדאנג הרגשתי את הכבוד הגדול", אמר עזאם, דקה לפני שהוא הכין קפה - אבל לא בגלל שהוא משרת, כי "עזאם עזאם לא משרת, הוא רק דרוזי אמיתי שמכין קפה טוב ומכבד אנשים וכמובן שהם מכבדים אותו בחזרה"... עד שזה מגיע לכביסה: "שכל הדרוזים יראו עזאם הלך לכבס? לא מוכן, יש לי גבולות". אבל למה למתוח גבולות על חשבון ההיגיינה של שבט שלם אדון עזאם? באת לשחק משחק שהוא לא בגבולות הכפר שלך, ואפילו לא בגבולות אותה המדינה. אנשים פה סומכים עליך, יש חוקים, יש משימות ולא הכול קשור לכבוד. חוץ מזה בשביל כבוד צריך לעבוד! אז לך תעשה כביסה וגם תקפל בסדר? אדם שמכבד את עצמו לא אומר בטלוויזיה משפטים כמו:" בטח תגידו לי תלקק בתחת של אושרי, או תנשק אותו בפה צרפתית, משחק לא?" נראה לי עזאם גיי! גם יש לו קצת דיבור של גייז, הוא מסדר את שערותיו על החזה, בנוסף הוא בחר דווקא באושרי לתאר דברים לא מכובדים ולא באיזו גברת ואם ממש חושבים על זה, שמונה שנים בכלא המצרי זה הרבה זמן לגבר...לא ככה? (עזאם אל תכעס זה רק טור אל תתעצבן עלי פליזזז)
הדאנגים נשארו מסריחונים וקיבלו מנת עזאם, אולי בשביל לאזן את מנות איתי שגב. באותו הזמן בדיוק, בטי-ניום התענגו עם עיסוי קרקפת בסגנון פרסטר - משה הפתיע אותם והפתיע את עצמו, שבסופו של דבר הוא מאוד נהנה מהמשימה, ויצא זה שכולם עפו עליו, מגרגרים או יותר נכון מגרגרות את שמו בהנאה מרובה... בנוסף הוא פצח במונולוג קורע לב על עוד דבר והיפוכו - הוא דיבר על "עלילות תורג'י בעיר הגדולה", לעומת חלומותיו של משה ב"יונדאי גטס" הקטנה. "העדינות שלו, היא הציקה, היא הייתה כמו איזו מראה שרק הדגישה לך כמה אתה גס. ואחרי מה שהיה, הוא פשוט היה צליל כל כך מדויק בתוך מה שקרה בינינו"... תורג'י מאוד התרגש ממשה ואולי האנטיתזה המטורפת הזו לעזאם זה מה שגרם לתורג'י להבין שהוא זכה במלאך...
בתוך כל האנדרלמוסיה הזו של טובים/ רעים, חזקים /חלשים, משרתים/,אדונים נרקם לו אט אט סיפור אהבה בין אנה לת'ורגי. הוא מבטיח שהבחורה הבאה תהיה לו למלכה, והוא ישרת את האהבה הזו, ומצטט לה איזה פסוק שכולל בתוכו צרוף מילים חינני למין הנשי:"אחותי כלה", שמדליק נורה (או גחלילית) בתוך כל הכאוס הזה. עד עכשיו היא הייתה סוג של אחותו בשבט, ונראה שנשמע לה לא רע להפוך גם לכלה – בכל זאת זה היה מונולוג מאוד משכנע וסה"כ תורג'י די חמוד. זו קרקע פורייה לאהבה- כאשר איתי פוגש את אנה, שפגשה טיימינג טוב, שנוצר באחלה לוקיישן וכמובן נוסיף לזה חרדה קיומית מאדון עזאם " הבן אדם נטרף, הוא ייתן לי שני פיצוצים, הלך על הפנים ואיפה אני אשחק?" ואנה בתגובה:" לא נורא פנים זה לא הצד החזק שלך"...אין כמו בחורה שאומרת לך את האמת בפנים בשביל לגרום לך לא להוריד את החיוך מהפנים... זה בדיוק מה שחסר לעזאם - לראות את תורג'י ואנה מאוהבים ומתמזמזים. נראה לי שהוא נמשך קצת לתורג'י (בצחוק עזאם, בצחוק). ועכשיו ברצינות, כל הפרק הזה רק מראה לנו שבשקט בשקט דברים טובים קורים לאנשים טובים. נכון שבהישרדות בד"כ התחמן, הרע, השקרן והשנוא זוכה, אבל לפחות, לכמה רגעים של נחת, יש צדק בהישרדות תאילנד... ולא בוקי יקירי, אני לא מדברת על הניצחון שלך במשימת בוקי/סומו - לשקול מאה קילו לא הופך אותך לאדם חזק, זה פשוט אומר שאתה שמן!
