"וואטס אפ"? הוא כתב לי - אותו אחד שעד לפני כמה חודשים היה אמור להיות, לפחות בראש שלי, אב ילדי. זה לא רק צירוף המילים המאוד "אישי" ו- "אכפתי" הזה שהדליק לי סוף סוף את נורת ההתפכחות, זו הפלטפורמה שבה זה נכתב – זכיתי לקבל שאלת "וואטס אפ" ב-"וואטס אפ" (אפליקציית התכתבויות און ליין סלולארית - למי שבטעות עוד לא מכיר). זו היתה נקודת המפנה. אם הגענו למצב כל כך נמוך, כנראה שאיש איש ילך לדרכו, מבלי לדעת מה "אפ" או "דאון" אחד עם הלשעבר של השני.
אותו "וואטסאפ" השתלט לנו על התקשורת הבין אישית שכיום רחוקה מלהיות אישית. אך כמו שזה יכול לסמל את סופו ודעיכתו של קשר אותה אפליקציה יכולה להוות קרש קפיצה לתחילתו של קשר חדש מודל 2011...
עם אמיר זה התחיל בדיוק כך- חברה ההעבירה לו שם + המלצה חמה, הוא בדק את תמונת הפרופיל בפייסבוק (עוד פלטפורמת קשר ללא קשר) כנראה זיהה פוטנציאל כלשהו והחליט לכתוב לי באישי. מהר מאוד ביקש את מספר הטלפון, אך לא למטרת שימוש וורבלי... 4 ימים של וואטאפים מטורפים, צחוקים סלולרים לתוך הלילה – הלסת כאבה לי מרוב צחוק, האצבע התעייפה כבר מתקתוק והעיניים מהמסך הקטן. זה היה מדהים, שנים שלא התרגשתי ככה לפני פגישה ראשונה ועוד עם מישהו שלא העברתי איתו כמעט מילה וראיתי אך ורק בתמונה בפייסבוק. פחדתי מהמפגש, לא רציתי שיהרס לי הרומן הוואטסאפי בגלל שאולי הוא לא הטעם שלי או בגלל שאני כבר לא זוכרת איך זה לדבר עם גבר. עד השניה האחרונה שלפני המפגש הגורלי התכתבנו, כשההודעה האחרונה היתה "אני נמצא משמאלך מעבר לכביש" רות עבור, אז עברתי. הוא עמד שם מולי. לא הייתי בטוחה אם הוא הטעם שלי אבל בדמיון הוא היה מדהים וזה היה כל כל מוחשי והתאים כמו כפפה לאותה תקופה בחיי, שלא נתתי לביקורתיות הרגילה שלי להשתלט על השתלשלות הדייט. מיותר לציין שלא נאמרו שם הרבה מילים ועברנו מיד לשלב הנשיקות הפומביות - בכל זאת 4 ימים של "פור פליי "על הצג עשו את שלהם...
מה שמתחיל ב"אפ" כזה יכול רק לרדת וכך ירדנו שלב אחרי שלב מהוואטסאפ לצ'ט של הפייסבוק משם לכמה לייקים על הקיר. היה איזה נסיון לוואטס בשביל לנסות להחיות את התשוקה הראשונית, אבל ברגע שעוברים מהמסך הקטן למסך הגדול משהו באינטימיות לעולם לא יהיה כתמול שלשום...
מה קרה לנו הנשים? איך אנחנו מוכנות לקבל חיזור סלולרי /פייסבוקי /צ'אטי וכל דבר אחר שהוא לא מילולי או פרונטלי? הר יש דברים שאפשר ללמוד על בן אדם רק משיחה ומפגש אז איך אנחנו נותנות לזה לקרות? איך הפכנו למשועבדות טכנולוגית לפייסבוק? אנחנו יושבות ומסתכלות באלבומים של אותו גבר ומנסות לבדוק מכל זווית אפשרית אם הוא "פרפקט מאטץ'". דבר ראשון אם הוא עובר מסך, אח"כ עוברות לחברים שלו לראות מי הם והאם הם מתאימים להיות החברים החדשים שלנו, כמובן שבודקות את מקום העבודה ואת הקבוצות כי אם אין לו שם איזו עמותה לאיזה זן נכחד או עצומה נגד מישהו שהתעלל במשהו אז הוא לא מספיק רגיש. במקרה הטוב תהייה איזו תמונה עם ההורים, כי כדאי לבדוק מה המצב בגזרה הזו ואם הוא מצולם עם ילדים, אז בכלל יש לו סיכוי לסקס בדייט השני... אנחנו ריקניות שזה מפחיד. אצל הגברים הקידמה לא הביאה לשינויים מרחיקי לכת בגזרת הריקנות. עבורם הסינון הרבה יותר פשוט ודומה מאוד למבחן המציאות, הם עדיין מסתכלים על ציצים, תחת ורוצים שתדברי כמה שפחות... אבל אנחנו – המין היפה והקשה, עושות חקירות שב"כ לפני שאנחנו מאשרות את המסכן.
הכי באסה ללא פוטוגנים. זה פשוט עידן שלא מתאים למי שאינו פוטוגני. לך תסביר עכשיו לבחורה שאתה נראה מצויין אבל מצטלם פשוט לא לעניין... לא מזמן רצו להכיר לי בחור מקסים, מאלה שאשכרה מדברים בטלפון, מתקשרים בשעות נורמליות ומנסים לקבוע איתך כמה ימים לפני ולא בודקים אם את ספונטנית/זורמת באחת עשרה בלילה. הוא היה חכם, מצחיק (באופן יחסי) ובאמת נשמע מציאה... אה מה מה? נראה כמו "עוגיה"!! לא יכולתי להפסיק להתבונן בתמונות שלו. ניסיתי בכל דרך אפשרית לשכנע את עצמי שבטח זו רק התמונה ושיש מצב שבמציאות הוא נראה טוב יותר (או לפחות פחות עוגייתי...). אפילו עמדתי מול המראה ונזפתי בעצמי על הריקנות הזו:" מה את חושבת לעצמך? ועוד בגילך? ככה לברור ולא לתת אפילו צ'אנס אחד?" קבענו. כל היום התהלכתי בעצבים וניסיתי לחפש תירוצים למה לא לפגוש את "עוגיה". לקראת הערב פורסמה תמונה חדשה בעמוד שלו שהוכיחה לי מעל לכל צל של ספק שהוא "עוגיה" אמיתית גדולה ופריכה!! החלטתי לשלוח לו וואטאפ עם בשורות של שקר כלשהו לגבי הפגישה... כמובן שמיד התקשרתי והסברתי את עצמי, כי מה ששנוא עליך אל תעשה לעוגיות או עוגות ולכל משפחת הבצקים/ בני אדם אחרים.
תקשורת בין בני אדם, ובעיקר בעולם הרווקות ,הפכה ללא אישית ולא אינטימית. אנחנו פוסלים על ימין ועל שמאל, בצורה לא אנושית ומאוד ביקורתית. מצד אחד משתוקקים לאהבה, ומצד שני יש לנו איזו פנטזיה בראש שלא תמיד נראית לעיין בתמונת פרופיל או אלבום מתאילנד. אם פעם היינו צריכים לבחון את הכימיה עם האחר אחד על אחד פנים מול פנים, כאשר לעזרתנו באו כל החושים שניחנו בהם, היום אנחנו מנסים לבחון התאמה באמצעים וירטואלים, בעזרת תמונות, סמלים, ובעיקר סטיגמות. יושבים מול המסך ובודקים לפי כל הנתונים שאותו אדם בחר לחשוף בפנינו, האם הוא יכול להיות האחד או האחת. הדבר היחיד שאפשר ללמוד באמת על אותו "מנותח" על המסך, זה על הבחירות שלו להציג את עצמו. הרי כל אחד מאיתנו חושף אך ורק את מה שהוא חושב שיהיה אטרקטיבי, מעניין, מושך או מצחיק עבור אחרים. מסתתר מאחורי דמות פייסבוקית, כאשר ישנה מחשבה לכל תוכן, פוסט, תמונה ולייק שהוא עושה... נורא חשוב לנו מה יגידו ואיך יראו אותנו אז אנחנו בוחרים בקפידה מה יכנס לשם. האדם הוא שחקן והפייסבוק הוא במה לכל דבר. אז אפשר להבין ולבחון כמה דברים על אותם שחקנים אבל כימיה זה לא אחד מהם...
בעידן החדש האבירות מתה!!! "מה קורה ממי?" ו- "לילה טוב נסיכה". סמיילי, פרח או בלון מצויר, החליפו את השיחה המתוקה אל תוך הלילה, המחוות הרומנטיות/קיטשיות האהובות עלינו כל כך וההשקעה. יצאתי עם מישהו כמה שבועות ואני לא חושבת שאזהה את הקול שלו בטלפון עכשיו, אבל בטוח לא אפספס את ההומור, הסגנון והאייקונים המטופשים אם אתקל בסמס בכיכובו...
בסמסים, וואטסאפים, צ'אטים וכל הפלטפורמות למילים הכתובות למינהן שהחליפו את השיח, ישנה בעיה גדולה. המילים הכתובות נתונות לפרשנות של הקורא שלא תמיד תואמת את כוונת המשורר. בועז למשל, כתב לי משהו אחד ואני הבנתי משהו אחר לגמרי... הריב הראשון שלנו התרחש בהתכתבות, עוד לפני שהחלפנו מילה וכמובן שהוא היה גם האחרון...
וואטסאפ? כתב לי אותו האקס מתקופה פרה – וואטסאפית, ואני רציתי רק להשאיר אותו שם - בעידן אחר, נטול וואטסאפ וריקנות מילולית. אולי החידושים הטכנולוגים והתקשורת החדשה בין האנשים הם העתיד שלנו, אבל אף אחד לא יוכל לעשות delete בכדי למחוק לי את תקשורת העבר. זה משהו שהקידמה עוד לא הצליחה לקחת מאיתנו ואני מתכוונת לשמר בכל הכוח לפני שאהפוף סופית לאייפד- וומן ואמצא לי בפייסבוק איזה אייפד-מן, נתכתב לנו כל הדרך לחופה, שכמובן נצייץ אותה ב"טוויטר", ויהיו לנו שני ילדים דמויי אייפונים קטנים, שירדימו את עצמם עם אפליקציה מיוחדת של שירי ערש וישלחו לנו סמס כשהם צריכים שנחליף להם חיתול. כך נחיה לנו באושר ועושר עד שמישהו מאיתנו ירצה לעבור לדגם חדש ומשופר... בכל זאת ישנם דברים שלא ישתנו לעולם!!!
